מבוכים ודרקונים - Dungeons & Dragons
מבצע מיוחד - שלוש סקירות, במחיר של אחת!
למרות הכותרת המעט מבלבלת, הכוונה כאן היא לא לסקור את משחק התפקידים המוכר "מבוכים ודרקונים", אלא שלושה משחקי לוח שכולם תחת הכותרת של "מבוכים ודרקונים" ומיוצרים על ידי "מכשפי החוף" (שהם מן הסתם מי שמחזיקים בזכויות של "מבוכים ודרקונים" - משחק התפקידים עצמו).
שלושת המשחקים הם:
האגדה של דריזט - The Legend of Drizzt (שמבוסס על טרילוגיית האלף האפל, למי שקרא)
זעמו של אשארדלון - Wrath of Ashardalon
טירת רייבנלופט - Castle Ravenloft
למה אני סוקר את כל שלושת המשחקים בבת אחת? מסיבה פשוטה - לשלושתם יש את אותה המכניקה בדיוק. אחת לאחת. ההבדלים בין המשחקים הם בכל המסביב - באווירה, בסיפור, במשימות, בדמויות, ועוד הבדלים קטנים פה ושם מבחינת דברים קטנים ומיוחדים שמייחדים כל משחק.
בזמנו קניתי את שלושתם מהתלהבות יתר קלה - היה לי את אשארדלון, ומאוד מאוד נהניתי ממנו ומהמכניקה הפשוטה להחריד מצד אחד, אבל שסיפקה כייפיות נהדרת מצד שני. בדיעבד, זה היה קצת טעות לקנות שלושה. בשניים מהם שיחקתי באמת ובתמים לא מעט ונהניתי מאוד, בשלישי (רייבנלופט) בקושי יצא לי לגעת כי כבר הגעתי למיצוי, והשונות ביניהם לא הספיקה.
אבל בכל מקרה, לסקירה עצמה!
שלושת המשחקים הם משחקים שיתופיים טהורים. כולם מנצחים ומפסידים ביחד. הם מאוד באווירת מבוכים ודרקונים, והיא עשוייה היטב כאן - כל משחק ומשחק עשיר במיניאטורות מושקעות היטב של מפלצות וגיבורים (רק הצבע האחיד מעט פוגם בזה). כל משחק הוא בעצם משימה כלשהי שאתם בוחרים מראש, וכל שחקן הוא דמות כלשהי (כתלות במשחק - כוהן, פאלאדין, אורק, גמד, דריזט, קאטי ברי, ברונור וכד' וכד').
לוח המשחק הוא אוסף של אריחים שמעורבבים לערימה גדולה, וברוב המשימות המטרה בעצם תהיה להגיע לחדר מסויים במבוך, או לאריח מסויים שבו, שיהיה תמיד באופן רנדומלי בין האריח התשיעי לאריח ה12 איפשהו.
כל תור - כל שחקן ינוע ויילחם במפלצות כדי להשיג אוצרות. אם הוא בקצה של אריח קיים הוא יחקור חדר (אריח) חדש שיגלה מפלצת חדשה (ולפעמים יותר מאחת), ואם לא - הוא ייאלץ לשלוף קלף שברוב המקרים רק יסבך עוד יותר את המצב (יחשוף מלכודת, ישנה את כל הסביבה, יוסיף מפלצות, וכד'). ככה עד שכולם יגיעו אל האריח האחרון, ואז סופסוף יהיה אפשר לבצע את המשימה עצמה. יכול להיות שהמשימה הייתה להגיע לחדר שבו מתנהל הטקס האפל ואתם צריכים לעצור אותו, יכול להיות שהמשימה הייתה להגיע לחדר הכלא שבו נמצאים בני ערובה וצריך להציל אותם, ויכול להיות שזאת משימה פשוטה דווקא של סתם למצוא את הדרקון ולחסל אותה (עד כמה שדבר כזה נחשב "פשוט"...).
כל מפלצת ששחקן גילה - "תשחק" בסיום תורו. כלומר - תנוע לפי איך שרשום לה על הקלף ותתקוף (תשעים אחוז מהמפלצות פשוט יתקרבו לשחקן הכי קרוב ויתקפו וזהו). בנוסף, יש לא מעט דברים שנועדו לגיוון - תקיפות מיוחדות של השחקנים והמפלצות, יכולות מיוחדות של שניהם, חדשות רעות שישנו את כל מהלך המשחק, ומה לא. ברגע ששחקן אחד מת ונגמרו לכם אסימוני ה"החייאה" הפסדתם את המשחק (כל משימה יש תמיד 2 כאלה, לא משנה מה גודל הקבוצה, אלא אם אתם רוצים משחק יותר קשה או יותר קל).
ככה שמדובר במשחק מאוד פשוט וקליל עם אווירה כייפית מאוד שלדעתי מאוד מאוד ילהיב את כל אלה שמצד אחד תמיד נמשכו לעולמות הפנטזיה, אבל מצד שני לא לגמרי התלהבו מהרעיון של משחקי תפקידים כי הם רצו לראות משהו יותר פיזי מולם ופחות אהבו את הקטע של לדמיין נטו.
מצד שני, המשחק קצת יותר מדיי קליל והמכניקה קצת יותר מדיי פשוטה. בסופו של דבר לאורך כמעט כל המשחק אתם תעשו את אותו הדבר בצורה הכי פשוטה שיש - אתם תזוזו למפלצת הכי קרובה ותתקפו אותה. אין לכם באמת כמעט חשיבה או כמעט אסטרטגיות מתוחכמות כאן. התחכום היחידי שיהיה לכם זה בקלפים המיוחדים שיש לכל דמות - מתי כדאי לכם להשתמש בהם. שימוש מדוייק בקלף בזמן הנכון יכול להרוג מלא מפלצות או סתם להחזיק אתכם בחיים ולהציל את המשחק.
ככה שחשוב להדגיש - מדובר במשחק אווירתי טהור נטו נטו. הוא יכניס אתכם נהדר לאווירה, אתם תתלהבו מלהילחם בתור דריזט דו'אורדן (למי שקרא את טרילוגיית האלף האפל), או תהיו מבסוטים כשהפאלאדין שלכם יהרוג את הדרקון המרושע, או תקוו לשרוד בהתקדמות במבוך של טירת רייבנלופט בדרך אל הערפד. המכניקה שלו תזרום בקלילות ולא תיתן לכם להרגיש אותה כמעט. לא יהיה לכם יותר מדיי זמן מת (כי אין כזה חשיבה), ואתם תעבדו המון בשיתוף פעולה בחיסול המפלצות השונות. באמת, מההיבט הזה - זה פאן טהור. המשחק לדעתי נהדר בטירוף לכל מי שמחפשים משחק אווירתי, ובמיוחד לכל מי שרוצים להכניס מישהו בקטנה קצת לעולם של מבוכים ודרקונים (ובפרט אני חושב שכל ילד או ילדה, נער או נערה שמפנטזים על סתם להסתובב ולהרוג מפלצות יהיו מאושרים במשחק הזה). זה כיף, קליל ומאוד מהנה.
אבל מי שמחפשים אתגר, חשיבה של ממש, או תחכום - אין לכם מה לחפש כאן, ואתם כנראה תשתעממו. בנוסף, מי שלא אוהבים משחקים שיתופיים - לברוח כמו מאש. זה לגמרי משחק שיתופי שנועד יותר לכאלה שאוהבים אותם. מי שלא אוהבים - הכי ירגישו בסוף המשחק "אוקיי, ו?" ותו לא.
וכמה דגשים קטנים על המשחקים השונים:
1. זעמו של אשארדלון - לדעתי המשחק הטוב מהשלושה, פשוט כי המשימות שלו הכי כייפיות, מעניינות ומגוונות. כמו כן, הוא הכי "מבוכים ודרקונים" קלאסי מבין השלושה מבחינת משימות, מפלצות ודמויות. בנוסף, את כל המשימות שלו אפשר לשחק בתור קמפיין אחד ארוך ומגניב.
2. האגדה של דריזט - משחק כייפי בטירוף לכל מי שקרא את טרילוגיית האלף האפל. מבחינת האווירה (שוב, בהנחה וקראתם את הספרים) - הוא המוצלח מהשלושה. מצד שני, בגלל שהוא נורא מנסה להיות כמו הספרים אז המשימות שלו קצת בעייתיות - דורשות דמויות ספציפיות או כמות ספציפית של שחקנים. בנוסף, הדמות ספציפית של דריזט כ"כ חזקה ברמות מוגזמות שזה פשוט הבדל של יום ולילה. אם אתם עושים משימה קשה - אתם פשוט חייבים אותה. אחרת אין לכם סיכוי. אז זה עוד קצת לבאסה. אין בכלל אפילו ניסיון לאזן בין הדמויות.
3. רייבנלופט - שיחקתי בו הכי מעט ולכן יש לי הכי פחות מה להגיד עליו, למעט העובדה שזאת אווירה "אפלה" מגניבה של ערפדים. אם אתם רוצים אווירה אפלה אבל לא קראתם את האלף האפל - אז הוא לגמרי המשחק בשבילכם.
סיכום:
כמות שחקנים: 1-5
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 2-4. המשחק ישעמם קצת בסולו לדעתי. כל הכיף זה האווירה הרי. חמישה שחקנים לטעמי יגרמו לזמן מת ממש ממש גדול בין שחקן לשחקן.
זמן משחק: שעה. אם ממש מורחים, אולי שעה וחצי.
אווירה: משחק אווירתי נטו. כל המשחק זה אווירה, ותכלס זה הדבר היחידי שיש לו להציע. חייבים להודות אבל שהיא באמת כייפית, קלילה ונהדרת.
יחס מזל-שכל: נטו נטו מזל. אתם יכולים לשחק הכי טוב בעולם אבל סתם להפסיד בגלל קוביה או דמויות שפחות מתאימות למשימה.
מכניקה: פשוטה להחריד, עשר דקות להסביר.
למרות הכותרת המעט מבלבלת, הכוונה כאן היא לא לסקור את משחק התפקידים המוכר "מבוכים ודרקונים", אלא שלושה משחקי לוח שכולם תחת הכותרת של "מבוכים ודרקונים" ומיוצרים על ידי "מכשפי החוף" (שהם מן הסתם מי שמחזיקים בזכויות של "מבוכים ודרקונים" - משחק התפקידים עצמו).
שלושת המשחקים הם:
האגדה של דריזט - The Legend of Drizzt (שמבוסס על טרילוגיית האלף האפל, למי שקרא)
זעמו של אשארדלון - Wrath of Ashardalon
טירת רייבנלופט - Castle Ravenloft
למה אני סוקר את כל שלושת המשחקים בבת אחת? מסיבה פשוטה - לשלושתם יש את אותה המכניקה בדיוק. אחת לאחת. ההבדלים בין המשחקים הם בכל המסביב - באווירה, בסיפור, במשימות, בדמויות, ועוד הבדלים קטנים פה ושם מבחינת דברים קטנים ומיוחדים שמייחדים כל משחק.
בזמנו קניתי את שלושתם מהתלהבות יתר קלה - היה לי את אשארדלון, ומאוד מאוד נהניתי ממנו ומהמכניקה הפשוטה להחריד מצד אחד, אבל שסיפקה כייפיות נהדרת מצד שני. בדיעבד, זה היה קצת טעות לקנות שלושה. בשניים מהם שיחקתי באמת ובתמים לא מעט ונהניתי מאוד, בשלישי (רייבנלופט) בקושי יצא לי לגעת כי כבר הגעתי למיצוי, והשונות ביניהם לא הספיקה.
אבל בכל מקרה, לסקירה עצמה!
שלושת המשחקים הם משחקים שיתופיים טהורים. כולם מנצחים ומפסידים ביחד. הם מאוד באווירת מבוכים ודרקונים, והיא עשוייה היטב כאן - כל משחק ומשחק עשיר במיניאטורות מושקעות היטב של מפלצות וגיבורים (רק הצבע האחיד מעט פוגם בזה). כל משחק הוא בעצם משימה כלשהי שאתם בוחרים מראש, וכל שחקן הוא דמות כלשהי (כתלות במשחק - כוהן, פאלאדין, אורק, גמד, דריזט, קאטי ברי, ברונור וכד' וכד').
לוח המשחק הוא אוסף של אריחים שמעורבבים לערימה גדולה, וברוב המשימות המטרה בעצם תהיה להגיע לחדר מסויים במבוך, או לאריח מסויים שבו, שיהיה תמיד באופן רנדומלי בין האריח התשיעי לאריח ה12 איפשהו.
כל תור - כל שחקן ינוע ויילחם במפלצות כדי להשיג אוצרות. אם הוא בקצה של אריח קיים הוא יחקור חדר (אריח) חדש שיגלה מפלצת חדשה (ולפעמים יותר מאחת), ואם לא - הוא ייאלץ לשלוף קלף שברוב המקרים רק יסבך עוד יותר את המצב (יחשוף מלכודת, ישנה את כל הסביבה, יוסיף מפלצות, וכד'). ככה עד שכולם יגיעו אל האריח האחרון, ואז סופסוף יהיה אפשר לבצע את המשימה עצמה. יכול להיות שהמשימה הייתה להגיע לחדר שבו מתנהל הטקס האפל ואתם צריכים לעצור אותו, יכול להיות שהמשימה הייתה להגיע לחדר הכלא שבו נמצאים בני ערובה וצריך להציל אותם, ויכול להיות שזאת משימה פשוטה דווקא של סתם למצוא את הדרקון ולחסל אותה (עד כמה שדבר כזה נחשב "פשוט"...).
כל מפלצת ששחקן גילה - "תשחק" בסיום תורו. כלומר - תנוע לפי איך שרשום לה על הקלף ותתקוף (תשעים אחוז מהמפלצות פשוט יתקרבו לשחקן הכי קרוב ויתקפו וזהו). בנוסף, יש לא מעט דברים שנועדו לגיוון - תקיפות מיוחדות של השחקנים והמפלצות, יכולות מיוחדות של שניהם, חדשות רעות שישנו את כל מהלך המשחק, ומה לא. ברגע ששחקן אחד מת ונגמרו לכם אסימוני ה"החייאה" הפסדתם את המשחק (כל משימה יש תמיד 2 כאלה, לא משנה מה גודל הקבוצה, אלא אם אתם רוצים משחק יותר קשה או יותר קל).
ככה שמדובר במשחק מאוד פשוט וקליל עם אווירה כייפית מאוד שלדעתי מאוד מאוד ילהיב את כל אלה שמצד אחד תמיד נמשכו לעולמות הפנטזיה, אבל מצד שני לא לגמרי התלהבו מהרעיון של משחקי תפקידים כי הם רצו לראות משהו יותר פיזי מולם ופחות אהבו את הקטע של לדמיין נטו.
מצד שני, המשחק קצת יותר מדיי קליל והמכניקה קצת יותר מדיי פשוטה. בסופו של דבר לאורך כמעט כל המשחק אתם תעשו את אותו הדבר בצורה הכי פשוטה שיש - אתם תזוזו למפלצת הכי קרובה ותתקפו אותה. אין לכם באמת כמעט חשיבה או כמעט אסטרטגיות מתוחכמות כאן. התחכום היחידי שיהיה לכם זה בקלפים המיוחדים שיש לכל דמות - מתי כדאי לכם להשתמש בהם. שימוש מדוייק בקלף בזמן הנכון יכול להרוג מלא מפלצות או סתם להחזיק אתכם בחיים ולהציל את המשחק.
ככה שחשוב להדגיש - מדובר במשחק אווירתי טהור נטו נטו. הוא יכניס אתכם נהדר לאווירה, אתם תתלהבו מלהילחם בתור דריזט דו'אורדן (למי שקרא את טרילוגיית האלף האפל), או תהיו מבסוטים כשהפאלאדין שלכם יהרוג את הדרקון המרושע, או תקוו לשרוד בהתקדמות במבוך של טירת רייבנלופט בדרך אל הערפד. המכניקה שלו תזרום בקלילות ולא תיתן לכם להרגיש אותה כמעט. לא יהיה לכם יותר מדיי זמן מת (כי אין כזה חשיבה), ואתם תעבדו המון בשיתוף פעולה בחיסול המפלצות השונות. באמת, מההיבט הזה - זה פאן טהור. המשחק לדעתי נהדר בטירוף לכל מי שמחפשים משחק אווירתי, ובמיוחד לכל מי שרוצים להכניס מישהו בקטנה קצת לעולם של מבוכים ודרקונים (ובפרט אני חושב שכל ילד או ילדה, נער או נערה שמפנטזים על סתם להסתובב ולהרוג מפלצות יהיו מאושרים במשחק הזה). זה כיף, קליל ומאוד מהנה.
אבל מי שמחפשים אתגר, חשיבה של ממש, או תחכום - אין לכם מה לחפש כאן, ואתם כנראה תשתעממו. בנוסף, מי שלא אוהבים משחקים שיתופיים - לברוח כמו מאש. זה לגמרי משחק שיתופי שנועד יותר לכאלה שאוהבים אותם. מי שלא אוהבים - הכי ירגישו בסוף המשחק "אוקיי, ו?" ותו לא.
1. זעמו של אשארדלון - לדעתי המשחק הטוב מהשלושה, פשוט כי המשימות שלו הכי כייפיות, מעניינות ומגוונות. כמו כן, הוא הכי "מבוכים ודרקונים" קלאסי מבין השלושה מבחינת משימות, מפלצות ודמויות. בנוסף, את כל המשימות שלו אפשר לשחק בתור קמפיין אחד ארוך ומגניב.
2. האגדה של דריזט - משחק כייפי בטירוף לכל מי שקרא את טרילוגיית האלף האפל. מבחינת האווירה (שוב, בהנחה וקראתם את הספרים) - הוא המוצלח מהשלושה. מצד שני, בגלל שהוא נורא מנסה להיות כמו הספרים אז המשימות שלו קצת בעייתיות - דורשות דמויות ספציפיות או כמות ספציפית של שחקנים. בנוסף, הדמות ספציפית של דריזט כ"כ חזקה ברמות מוגזמות שזה פשוט הבדל של יום ולילה. אם אתם עושים משימה קשה - אתם פשוט חייבים אותה. אחרת אין לכם סיכוי. אז זה עוד קצת לבאסה. אין בכלל אפילו ניסיון לאזן בין הדמויות.
3. רייבנלופט - שיחקתי בו הכי מעט ולכן יש לי הכי פחות מה להגיד עליו, למעט העובדה שזאת אווירה "אפלה" מגניבה של ערפדים. אם אתם רוצים אווירה אפלה אבל לא קראתם את האלף האפל - אז הוא לגמרי המשחק בשבילכם.
סיכום:
כמות שחקנים: 1-5
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 2-4. המשחק ישעמם קצת בסולו לדעתי. כל הכיף זה האווירה הרי. חמישה שחקנים לטעמי יגרמו לזמן מת ממש ממש גדול בין שחקן לשחקן.
זמן משחק: שעה. אם ממש מורחים, אולי שעה וחצי.
אווירה: משחק אווירתי נטו. כל המשחק זה אווירה, ותכלס זה הדבר היחידי שיש לו להציע. חייבים להודות אבל שהיא באמת כייפית, קלילה ונהדרת.
יחס מזל-שכל: נטו נטו מזל. אתם יכולים לשחק הכי טוב בעולם אבל סתם להפסיד בגלל קוביה או דמויות שפחות מתאימות למשימה.
מכניקה: פשוטה להחריד, עשר דקות להסביר.
תלות שפה: המשחק באנגלית אמנם, ועל הקלפים יש משפטים באנגלית - אבל את כל קלפי השחקן אפשר להבין בלי ממש לקרוא לעומק (אם מסבירים לך מראש ואתה זוכר, ובמילא הם גלויים כל הזמן חופשי), וכל קלפי הסביבה נשלפים פעם בתור ורק אותם צריך כבר לקרוא ממש. אז מספיק שחקן אחד שיודע אנגלית ותו לא. ככה שזה לגמרי משחק נהדר להורים גיקים לשחק עם הילדים לפני שהם מכניסים אותם לעולם של מבוכים ודרקונים, או סתם לעולם הפנטזיה או עולם משחקי הלוח.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
בתמונה אגב, זה המשחק ספציפית של דריזט, ואתם יכולים לראות כאן את דריזט וברונור נאבקים בארט'ו השד (המיניאטורות שלהם קצת תקועות יותר מדיי ליד המיניאטורה של ארט'ו אז קצת קשה לראות אותם). אני שמח לבשר שבסופו של דבר ניצחנו ניצחון מפואר!
תגובות
הוסף רשומת תגובה