סיכון סערת האלים - risk godstorm

טוב, אחרי טליסמן, מה המשחק הכי קלאסי (שהוא לא מונופול!! וקטאן נהיה טרנד רק לאחרונה!) שמכניס אנשים לתחום?

זין. אני לא משחק ב"סיכון" המקורי, שבכלל נשאר אצל ההורים שלי (וכן, אני לא מהסס להשתמש בתירוץ הגרוע הזה כדי להתחמק!). כבר כנער הוא שעמם אותי ועצבן אותי מבחינת כמויות המזל שלו. אבל הוא עדיין משחק ששייך לי. אז בתור פשרה עצמית שיחקתי ב סיכון - סערת האלים, (risk godstorm) שלמרות שהוא כן משחק ישן מצד אחד, הוא בהחלט משחק שאין לי בעיה לשחק אותו גם היום, ואפילו בלי קשר לאתגר הזה.

כאן אני אעצור, ולמרות שזה אחד המשחקים הכי מוכרים - אני דווקא כן אנצל את ההזדמנות הזאת כדי לסקור אותו בצורה יותר רצינית מטליסמן (פאק, יצאה לי חתיכת סקירה פה!), כי לטעמי הרבה מאוד אנשים מפספסים אצלו משהו חשוב, וגם אני פספסתי את זה בזמנו ובגלל זה שנאתי אותו יותר ממה שהגיע לו.

והנה מה שאנשים מפספסים - סיכון הוא לא משחק מלחמה!

טוב, קצת הגזמתי. כן יש בו אלמנט מלחמתי, יש לו אחלה אווירה "צבאית", יש בו טיפונת חשיבה אסטרטגית (שהיא לא הרבה מעבר למובן מאליו, אבל יש), אבל זהו. סיכון הוא משחק של משא ומתן. של לשכנע אנשים לתקוף אנשים אחרים, לכרות בריתות, לבגוד באנשים, ומה לא. בגלל זה אגב - המשחק הזה ממש ממש גרוע ב2. כי בשני שחקנים פשוט אין משא ומתן.

אם אתם מחפשים "משחק מלחמה", משהו אסטרטגי, משהו שיגרום לכם לחשוב, אם אתם נורא מתלהבים מהעיצוב של המיניאטורות וכבר מדמיינים קרבות גדולים והפתעות אסטרטגיות מחוכמות- שמרו מרחק. זה לא המשחק בשבילכם. הוא רק יעצבן אתכם.

(וספציפית לגבי סיכון הרגיל - אם אתם קונים אותו כדי לשחק ב2 שחקנים - פשוט אל. באמת. אל. אתם דנים את עצמכם לשעמום נצחי. סערת האלים עוד אפשרי ב2, למרות שגם הוא הרבה פחות מוצלח ככה).

אבל אני מקדים את המאוחר.

אז מה זה סיכון סערת האלים? המשחק מתרחש בעולם העתיק (כן, יש במפה את אטלנטיס. כן, אפשר להטביע אותה. כן, מותר לצחוק ללא רחם על השחקן שבדיוק היה שם כשעשית את זה). כל אחד מקבל צבא - יוונים, בבלים, נורדים, וכד'. אין שום הבדלים שהם בין הצבאות למעט הצבע.

הסידור ההתחלתי אקראי לחלוטין (וזה כבר בעייתי, כי סידור יכול לפעמים כמעט להכריע משחק). כולם מתחילים עם אותה כמות יחידות (יש למעשה רק יחידה אחת - "חייל"). בנוסף, לכל צבא יש אלים שאפשר לזמן (שוב, האלים זהים בין כולם). האלים האלה יכולים להשפיע על הקרבות שמתרחשים על הלוח באופן ישיר, ויכולים להפעיל ניסים רבי עוצמה שיכולים ממש לשנות את המשחק כבר.
(אמרתי כבר שאפשר להטביע את אטלנטיס?)

כל תור אתם מגייסים כוחות, אלים וקסמים, בונים מקדשים - ותוקפים כל מה שזז פחות או יותר.

בנוסף, יש מין ניסיון קטן לאזן מזל רע - ובמשחק יש לוח קטן נפרד שהוא "העולם התחתון". חיילים שמתים - הולכים אליו ושם נלחמים על מקומות שיכולים לעזור לך להחזיר חיילים או לקבל קסמים חדשים. ככה שזה כביכול אמור לאזן קצת - מי שמת הרבה על הלוח תכלס מנצח שם.

בפועל - העולם התחתון מרגיש לא קשור כ"כ למשחק, וכל פעם מחדש אחרי שאתה מסיים את המהלכים על הלוח אתה כזה "אה נכון, יש לי גם אותו". והאיזון שלו לא כזה משמעותי. הוא יותר הרגיש לי דרך לגרום לשחקנים שמתו להם מלא חיילים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם, מאשר באמת לעשות משהו.

המשחק נמשך על פני חמישה "עידנים", ואחרי תום העידן החמישי סופרים ניקוד. כאשר תכלס? בד"כ מי ששולט על הכי הרבה שטחים דיי ניצח.

אז אחרי כל ההסבר הזה, למה לעזאזל אני אומר שזה "לא משחק מלחמה"?? זה נשמע הכי מלחמה שיש!

פשוט מאוד - כי הקרבות הם מזל טהור וקיצוני. הם מסתכמים בהטלה הדדית של מקסימום 5 קוביות (2 למתגונן, 3 למתקיף), והסיכויים שתבוא עם צבא גדול פי 2 ואפילו פי 3 ותפסיד בכל זאת - קיימים, ולא כאלה קטנים. אם מישהו ירצה פירוט קצר למכניקה (הפשוטה מאוד) – הוא מוזמן לבקש ואפרט לו כאן.

מה כן אפשר לעשות בו? לכרות בריתות. ואת זה עושים מלא. משכנעים אחד את השני להיכנס אחד בשני, בוגדים אחד בשני, ועושים בלאגן (מה?? תראה אותו! הוא שולט על חצי לוח!! כנס בו! למה אני??). אם אתם מגיעים למשחק מתוך הבנה שזה משחק מאוד אקראי ורנדומלי, ובקטע של כאוטיות ושטויות, ומבינים שתכלס כל הקטע זה להיכנס אחד בשני - אתם תהנו.

אם לא... אתם תצאו מתוסכלים. כי אין מה לעשות, בגלל שהקרבות כ"כ כ"כ נשענים על מזל - הם נורא מתסכלים לפעמים (אפילו אני שמכיר היטב את הרנדומליות וכן יודע באיזה ראש לבוא למשחק, לא הצלחתי להתאפק וקצת התעצבנתי פעמיים שלוש במשחק הזה על קרב שהוכרע בצורה רנדומלית מוגזמת).

זאת הסיבה שאני יותר נהנה מסיכון "סערת האלים" לעומת הרגיל. כי שם פשוט זרמו ולקחו את הכאוס שלב אחד נוסף - הקסמים מוסיפים המון עניין ובלאגן למשחק, ועושים אותו הרבה הרבה יותר כייפי - ברמה שאפילו אפשר לשחק אותו ב2 כי הוא הופך להרבה יותר חמוד וזורם. כי אם כאוס, אז עד הסוף! סיכון הרגיל פשוט דיי משעמם האמת, אלא אם יש כמות שחקנים מספיק גדולה כדי ליצור כאוס בעצמה (לפחות 4). בנוסף - בגלל שיש "דדליין" למשחק (חמישה עידנים) - זה מעודד עוד יותר כאוס, עוד יותר בגידות ועוד יותר התאבדויות (סיבוב אחרון, אין לי מה להפסיד! זמן לבגוד בכולם!). ככה שהמשחק מאוד זורם, קליל וכייפי.

אגב, זה אחד מאותם משחקים שמאוד מאוד סובלים מקללת המוביל - ברגע שמישהו מוביל באופן ברור באמצע המשחק, באופן אירוני אין כמעט ספק שהוא יפסיד. כי כולם יתארגנו עליו. אז אם אתם שונאים משחקים כאלה שכולם מתלבשים על אחד - שמרו מרחק.

סיכום:
כמות שחקנים: 2-5
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 3-5
זמן משחק: שעה וחצי - שעתיים.
אווירה: האמת שיש בו אחלה אווירה של משחק מלחמה. העיצוב של הלוח והכלים מהמם. חבל כ"כ שהוא לא ממש כזה!
יחס מזל-שכל: יש המון מזל כמו שאמרתי. אבל זה לא אומר שאין שכל - צריך להיות דיפלומט מאוד מוצלח כאן, וכן, טיפה לחשוב אסטרטגית.
מכניקה: המכניקה שלו מאוד פשוטה, שמצד אחד זה מעולה ומוסיף זרימה, מצד שני - זה מוסיף רנדומליות מטורפת. כמו כן, השאול מוסיף סרבול לא נחוץ שלדעתי היה אפשר לפתור אחרת.
תלות שפה: קלפי הניסים דורשים ידע באנגלית (למרות שאין עליהם הרבה מלל - משפט או שניים לקלף).

וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !

בתמונה: גלגמש מתעקש שיש לו זכויות יוצרים על סיפור המבול.