הציר והברית גוודלקנל - axis and allies guadalcanal
*הערה חשובה לפני הביקורת - היוצרים של המשחק העלו תיקונים קטנים להוראות באתר הרשמי. אז שיחקנו לפי התיקונים*
לפני כמה שבועות העליתי סיקור על משחק בשם "הציר והברית" (axis and allies), משחק על מלחמת העולם השנייה - מנקודת מבט עולמית - כל העולם כולו.
אחרי ההצלחה של אותו משחק, החברה הוציאה כמה משחקים נוספים, חלק מהם גדולים יחסית שמתמקדים בפאסיפיק או באירופה וחלק מהם מאוד מאוד ספציפיים ומתמקדים בקרבות מסויימים (הקרב על הבליטה, הפלישה לנורמנדי, וגוודלקנל).
זה עלול להישמע כאילו סתם הוציאו את אותו המשחק בכמה ווריאציות כדי להרוויח כסף, אבל במפתיע זה לא המצב. כל משחק ומשחק מכיל מכניקה שונה ומתמקד באספקטים שונים לחלוטין של המלחמה. ככה שאפילו אם יש לכם את העולמי - שווה לכם לחלוטין לקנות את המשחקים האחרים גם כן, כתלות במה שאתם מחפשים. כי אלו ממש משחקים אחרים לגמרי. הדמיון מתבטא נטו באווירה, עיצוב המיניאטורות, וטיפה נקודות דמיון כלליות במכניקות מסויימות במשחק ותו לא.
הפעם, בפוסט הזה - אני אסקור ספציפית את גוודלקנל מבין כולם (דההה).
אז מה קורה בגוודלקנל?
מדובר על המערכה באיי שלמה. קבוצת איים שנמצאת לא רחוק מאוסטרליה. ארה"ב ויפן נאבקו בטירוף על השליטה על האיים. מעבר לסיבות הצבאיות המובנות והחשובות, הייתה לכך עוד סיבה מרכזית אחת - מטוסים. מטוסים לא היו מסוגלים לטוס מארה"ב עד ליפן או לאוסטרליה כדי להילחם ואז עוד לחזור חזרה. כל אי שימש בסיס חשוב מאוד להקמת שדה תעופה שישמש להמראה ונחיתה של מטוסים.
כמובן, מאותה הסיבה בדיוק הספינות החשובות ביותר לא היו רק ספינות הקרב הגדולות והעוצמתיות, אלא גם נושאות המטוסים.
וזה בעצם מה שהמשחק מנסה לשחזר. ארה"ב מתחילה בגוודלקנל, יפן שולטת בשאר האיים - והמטרה של שני הצדדים היא להשיג 15 נקודות ניצחון. אותן משיגים על ידי שדות תעופה תקינים (אפשר לבנות שדות תעופה, ואפשר כמובן להפציץ שדות התעופה של הצד השני) ועל ידי הטבעת ספינות דגל - נושאות מטוסים וספינות קרב.
מה שכייפי מאוד במשחק זאת העובדה שהוא מאוד מאוד דינאמי ומאוד מאוד אסטרטגי. רוב המשחק מתבסס על מטוסים וספינות, והלוח לא גדול. ככה שכל פעם שבונים שדה תעופה נוסף - טווח המטוסים בעצם הולך וגדל והם מסוגלים להגיע כמעט לכל מקום. אז המשחק מתחיל להיות כמו ריקוד מורכב - אתה מנסה למקסם את הכוחות שלך ואת הספינות שלך (כולל ספינות הדגל) כדי לכבוש איים, לשמור על שדות התעופה שבהם, לשמור על ספינות הדגל מהצוללות ומהמטוסים של הצד השני - ולהפציץ בכוח את שדות התעופה והספינות של הצד השני בו זמנית.
בנוסף, כמו בכל משחק של הציר והברית, גם כאן יש מכניקה ייחודית. שני השחקנים מזיזים כוחות בבת אחת. השחקנים מזיזים קודם את כל ספינות התובלה שלהם ביחד (קודם השחקן הראשון, ואז השני, וכל סיבוב השחקן הראשון מתחלף), אח"כ את ספינות הקרב, אח"כ את הנושאות, וכד' וכד' - ובסוף את המטוסים. ככה שזה מכניס למשחק כמויות של חשיבה. אתה מזיז את כל התובלות שלך בבת אחת - בלי לדעת לאיפה נושאות המטוסים של הצד השני יזוזו. ואולי הוא יקדם אותן מהר כדי שהמטוסים יהיו בטווח התובלות שלך? ואולי הוא שולח כוחות יבשה לאי מסויים רק כדי להסיח את דעתך ושתגן עליו, ועכשיו ישלח את כל המטוסים למטרה אחרת?
כמובן, זה אומר שיש משמעות עצומה לשחקן הראשון כאן. ולאו דווקא חיובית - השחקן הראשון הרבה פעמים נאלץ להראות את הכוונות שלו לפני השחקן השני. מזל שזה מתחלף בכל תור...
בסה"כ, מבחינת היתרונות - מדובר במשחק קצר יחסית לז'אנר משחקי המלחמה - בערך שעתיים שלוש (היי, בשבילי זה קצר!), והוא מאוד מאוד זורם ודינאמי, וכמות הזמן המת במשחק הזה - היא באמת מינימלית יחסית, כי שני הצדדים פועלים כל הזמן (שזה עוד יתרון מרשים למשחק מלחמה). בנוסף, אני מחבב את המכניקה הזאת של לפעול בו זמנית, כי תכלס - זה תמיד אחד החסרונות במשחקי מלחמה על גבי לוח - מאוד קשה להפוך אותם לסימולטניים. המשחק היחידי שראיתי שמצליח בזה יחסית טוב הוא משחקי הכס, שבו כולם חושפים את הפקודות שלהם ליחידות בו זמנית, ותכלס? לא חשבתי שבכלל יש דרך אחרת ליצור סימולטניות טובה במשחק כזה. נחמד להיות מופתעים!
מבחינת החסרונות, במשחק הזה יש מכניקת קרב שהיא קצת יותר מדיי מסורבלת וקצת יותר תלויה מזל מהרגיל ככה שקצת קשה להבין בהתחלה מה הסיכויים שלך בכל קרב. כי כאן, אתה לא רק מגלגל קוביה כדי לראות האם פגעת בצד השני, אלא גם כדי לראות *במה* פגעת בצד השני. ואז נכנס כאן האלמנט של המזל הקצת גדול מדיי - אם הצלחת לפגוע, לא בטוח שבכלל פגעת בספינה שרצית, או בכוח היבשה שרצית. ככה שלהשמיד ספינות דגל זה מאוד מאוד קשה - זה קורה בעיקר אם אחד השחקנים מפשל ומשאיר ספינה לא מוגנת בכלל. כנראה שזאת הייתה הסיבה המקורית למכניקה הזאת, אבל זאת עדיין מכניקה קצת מציקה.
חשוב אגב לשים לב, זה אמנם משחק מלחמה - אבל אם אתם מחפשים כאן משחק של לכבוש בהתלהבות מקומות ולהסתער וכד' - זה פחות המשחק בשבילכם. אין כאן כמעט טריטוריות לכבוש ולהחזיק ולא תמצאו כאן קרבות כיבוש מתוחכמים במיוחד (ואם תנסו בכוח - כנראה שפשוט תפסידו האמת). זה משחק מלחמה שמכוון אתכם למטרה אסטרטגית ספציפית - שדות תעופה וספינות דגל, ושם נמצאים התחכום והאסטרטגיה. לא בכיבושים.
סיכום:
כמות שחקנים: 2
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: ובכן... 2. מפתיע, הא?
זמן משחק: 2-3 שעות.
אווירה: מלחמת העולם השנייה. עשויה מעולה, כמו בשאר המשחקים של אותה חברה.
יחס מזל-שכל: איזון מאוד מוצלח ביניהם, כרגיל. כן, מזל ממש גרוע יכול להרוס לך משחק, אבל מה שנדרש כאן זה שכל בעיקר - והרבה זהירות!
מכניקה: קצת מסורבלת יתר על המידה, אבל כשמבינים את זה - זה זורם למדיי.
תלות שפה: למעט ההוראות, ולמעט שמות היחידות (שצריך להכיר כדי לדעת איזו יחידה הושמדה בקרב, ואין מה לדאוג - אין כזה הרבה יחידות שונות) אין מילה אחת באנגלית במשחק עצמו.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
לפני כמה שבועות העליתי סיקור על משחק בשם "הציר והברית" (axis and allies), משחק על מלחמת העולם השנייה - מנקודת מבט עולמית - כל העולם כולו.
אחרי ההצלחה של אותו משחק, החברה הוציאה כמה משחקים נוספים, חלק מהם גדולים יחסית שמתמקדים בפאסיפיק או באירופה וחלק מהם מאוד מאוד ספציפיים ומתמקדים בקרבות מסויימים (הקרב על הבליטה, הפלישה לנורמנדי, וגוודלקנל).
זה עלול להישמע כאילו סתם הוציאו את אותו המשחק בכמה ווריאציות כדי להרוויח כסף, אבל במפתיע זה לא המצב. כל משחק ומשחק מכיל מכניקה שונה ומתמקד באספקטים שונים לחלוטין של המלחמה. ככה שאפילו אם יש לכם את העולמי - שווה לכם לחלוטין לקנות את המשחקים האחרים גם כן, כתלות במה שאתם מחפשים. כי אלו ממש משחקים אחרים לגמרי. הדמיון מתבטא נטו באווירה, עיצוב המיניאטורות, וטיפה נקודות דמיון כלליות במכניקות מסויימות במשחק ותו לא.
הפעם, בפוסט הזה - אני אסקור ספציפית את גוודלקנל מבין כולם (דההה).
אז מה קורה בגוודלקנל?
מדובר על המערכה באיי שלמה. קבוצת איים שנמצאת לא רחוק מאוסטרליה. ארה"ב ויפן נאבקו בטירוף על השליטה על האיים. מעבר לסיבות הצבאיות המובנות והחשובות, הייתה לכך עוד סיבה מרכזית אחת - מטוסים. מטוסים לא היו מסוגלים לטוס מארה"ב עד ליפן או לאוסטרליה כדי להילחם ואז עוד לחזור חזרה. כל אי שימש בסיס חשוב מאוד להקמת שדה תעופה שישמש להמראה ונחיתה של מטוסים.
כמובן, מאותה הסיבה בדיוק הספינות החשובות ביותר לא היו רק ספינות הקרב הגדולות והעוצמתיות, אלא גם נושאות המטוסים.
וזה בעצם מה שהמשחק מנסה לשחזר. ארה"ב מתחילה בגוודלקנל, יפן שולטת בשאר האיים - והמטרה של שני הצדדים היא להשיג 15 נקודות ניצחון. אותן משיגים על ידי שדות תעופה תקינים (אפשר לבנות שדות תעופה, ואפשר כמובן להפציץ שדות התעופה של הצד השני) ועל ידי הטבעת ספינות דגל - נושאות מטוסים וספינות קרב.
מה שכייפי מאוד במשחק זאת העובדה שהוא מאוד מאוד דינאמי ומאוד מאוד אסטרטגי. רוב המשחק מתבסס על מטוסים וספינות, והלוח לא גדול. ככה שכל פעם שבונים שדה תעופה נוסף - טווח המטוסים בעצם הולך וגדל והם מסוגלים להגיע כמעט לכל מקום. אז המשחק מתחיל להיות כמו ריקוד מורכב - אתה מנסה למקסם את הכוחות שלך ואת הספינות שלך (כולל ספינות הדגל) כדי לכבוש איים, לשמור על שדות התעופה שבהם, לשמור על ספינות הדגל מהצוללות ומהמטוסים של הצד השני - ולהפציץ בכוח את שדות התעופה והספינות של הצד השני בו זמנית.
בנוסף, כמו בכל משחק של הציר והברית, גם כאן יש מכניקה ייחודית. שני השחקנים מזיזים כוחות בבת אחת. השחקנים מזיזים קודם את כל ספינות התובלה שלהם ביחד (קודם השחקן הראשון, ואז השני, וכל סיבוב השחקן הראשון מתחלף), אח"כ את ספינות הקרב, אח"כ את הנושאות, וכד' וכד' - ובסוף את המטוסים. ככה שזה מכניס למשחק כמויות של חשיבה. אתה מזיז את כל התובלות שלך בבת אחת - בלי לדעת לאיפה נושאות המטוסים של הצד השני יזוזו. ואולי הוא יקדם אותן מהר כדי שהמטוסים יהיו בטווח התובלות שלך? ואולי הוא שולח כוחות יבשה לאי מסויים רק כדי להסיח את דעתך ושתגן עליו, ועכשיו ישלח את כל המטוסים למטרה אחרת?
כמובן, זה אומר שיש משמעות עצומה לשחקן הראשון כאן. ולאו דווקא חיובית - השחקן הראשון הרבה פעמים נאלץ להראות את הכוונות שלו לפני השחקן השני. מזל שזה מתחלף בכל תור...
בסה"כ, מבחינת היתרונות - מדובר במשחק קצר יחסית לז'אנר משחקי המלחמה - בערך שעתיים שלוש (היי, בשבילי זה קצר!), והוא מאוד מאוד זורם ודינאמי, וכמות הזמן המת במשחק הזה - היא באמת מינימלית יחסית, כי שני הצדדים פועלים כל הזמן (שזה עוד יתרון מרשים למשחק מלחמה). בנוסף, אני מחבב את המכניקה הזאת של לפעול בו זמנית, כי תכלס - זה תמיד אחד החסרונות במשחקי מלחמה על גבי לוח - מאוד קשה להפוך אותם לסימולטניים. המשחק היחידי שראיתי שמצליח בזה יחסית טוב הוא משחקי הכס, שבו כולם חושפים את הפקודות שלהם ליחידות בו זמנית, ותכלס? לא חשבתי שבכלל יש דרך אחרת ליצור סימולטניות טובה במשחק כזה. נחמד להיות מופתעים!
מבחינת החסרונות, במשחק הזה יש מכניקת קרב שהיא קצת יותר מדיי מסורבלת וקצת יותר תלויה מזל מהרגיל ככה שקצת קשה להבין בהתחלה מה הסיכויים שלך בכל קרב. כי כאן, אתה לא רק מגלגל קוביה כדי לראות האם פגעת בצד השני, אלא גם כדי לראות *במה* פגעת בצד השני. ואז נכנס כאן האלמנט של המזל הקצת גדול מדיי - אם הצלחת לפגוע, לא בטוח שבכלל פגעת בספינה שרצית, או בכוח היבשה שרצית. ככה שלהשמיד ספינות דגל זה מאוד מאוד קשה - זה קורה בעיקר אם אחד השחקנים מפשל ומשאיר ספינה לא מוגנת בכלל. כנראה שזאת הייתה הסיבה המקורית למכניקה הזאת, אבל זאת עדיין מכניקה קצת מציקה.
חשוב אגב לשים לב, זה אמנם משחק מלחמה - אבל אם אתם מחפשים כאן משחק של לכבוש בהתלהבות מקומות ולהסתער וכד' - זה פחות המשחק בשבילכם. אין כאן כמעט טריטוריות לכבוש ולהחזיק ולא תמצאו כאן קרבות כיבוש מתוחכמים במיוחד (ואם תנסו בכוח - כנראה שפשוט תפסידו האמת). זה משחק מלחמה שמכוון אתכם למטרה אסטרטגית ספציפית - שדות תעופה וספינות דגל, ושם נמצאים התחכום והאסטרטגיה. לא בכיבושים.
סיכום:
כמות שחקנים: 2
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: ובכן... 2. מפתיע, הא?
זמן משחק: 2-3 שעות.
אווירה: מלחמת העולם השנייה. עשויה מעולה, כמו בשאר המשחקים של אותה חברה.
יחס מזל-שכל: איזון מאוד מוצלח ביניהם, כרגיל. כן, מזל ממש גרוע יכול להרוס לך משחק, אבל מה שנדרש כאן זה שכל בעיקר - והרבה זהירות!
מכניקה: קצת מסורבלת יתר על המידה, אבל כשמבינים את זה - זה זורם למדיי.
תלות שפה: למעט ההוראות, ולמעט שמות היחידות (שצריך להכיר כדי לדעת איזו יחידה הושמדה בקרב, ואין מה לדאוג - אין כזה הרבה יחידות שונות) אין מילה אחת באנגלית במשחק עצמו.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
תגובות
הוסף רשומת תגובה