מלחמת הכוכבים: המרד - star wars rebellion
A long time ago in a galaxy far,
far away...
אני מניח שלא צריך לעשות לאנשים כאן היכרות עם אחד הפרנצ'ייזים המרוויחים והמצליחים ביותר בהיסטוריה. אם כבר, השאלה במקרים כאלה היא תמיד הפוכה - האם המוצר שווה משהו מעבר לסתם אזכור של המותג? וזה שיש אזכור של המותג - האם זה אזכור "אמיתי" או שסתם לקחו משחק גנרי והלבישו עליו את המותג?
(*שיעול* מונופול סטארוורס *שיעול*)
כאן אני ממש שמח להגיד בוודאות שהצליחו ליצור כאן משחק מרשים ומבריק שמתחבר אל האווירה שלו בצורה כ"כ מדהימה שהוא הפך להיות אחד המשחקים האווירתיים הטובים ביותר שיש (ובגלל זה משווים אותו לפעמים ל war of the ring - בלי שום סיבה הגיונית כי אין שום דמיון בין השניים למעט העובדה ששניהם פשוט מדהימים מבחינת האווירה).
מלחמת הכוכבים הוא משחק מלחמה אסימטרי, שלא רק שהוא אסימטרי מבחינת הצבאות והיחידות, אלא שהוא אסימטרי גם מבחינת המטרות ואופי המשחק, שזה כבר מרשים הרבה יותר. במשחק יש שני צדדים - האימפריה והמרד (המשחק מתרחש בעצם בתקופת הטרילוגיה המקורית). המטרה של המרד היא ליצור אהדה ברחבי הגלקסיה כדי לשכנע כמה שיותר מערכות להצטרף אליו. המטרה של האימפריה היא למצוא את בסיס המורדים - ולהשמיד אותו לפני שזה יקרה.
איך יוצרים אהדה? פשוט מאוד - מבצעים משימות מיוחדות (וקשות בטירוף). למשל - לשכנע מערכת כוכבים שלמה להצטרף אליכם, לחבל במספיק מערכות של האימפריה, להצליח לפרוש מספיק כוחות מורדים ברחבי הגלקסיה, וכמובן... להצליח בדרך נס להשמיד את כוכב המוות!
על הדרך, בלי שום קשר למה שאתם מבצעים - בכל תור תזכו באהדה אחת ככל שהמרד נמשך. ככה שבעצם האימפריה כאן משחקת על זמן קצוב.
ההבדלים האלה במטרות בין האימפריה לבין המורדים יוצרים משחק מרתק של חתול ועכבר, ועל הדרך יוצרים משהו קצת מוזר ומעניין - משחק מלחמה, שאין בו כמעט "מלחמה" של ממש.
לאורך כל המשחק המורדים ינסו להתחמק ולברוח מכל כוחות האימפריה, ולהימנע בכוח מלהיכנס לקרבות, אלא יתמקדו בלתקוף בהפתעה מקומות קטנים ונטושים או מקומות עם מעט כוחות כדי להציק ולהפריע, כדי להשלים משימות שיעזרו להם לצבור אהדה, או אפילו כדי להסיח את דעת האימפריה מהמיקום האמיתי של בסיס המורדים.
האימפריה מצד שני תנסה לפרוש כוחות, להשתלט על כמה שיותר מערכות כוכבים ולרסק כל מורד מלוכלך שהיא תמצא, וכמובן - לשלוח כמה שיותר מרגלים כדי למצוא בכוח את בסיס המורדים.
אז מה בעצם קורה? למורדים אין באמת אינטרס לארגן צבא עצום או להילחם ראש בראש - לאימפריה תמיד יהיה צבא גדול הרבה יותר, היא תמיד תהיה חזקה יותר, והיא פשוט תשחט אותם.
ולאימפריה מצד שני - לא משתלם לרדוף בהיסטריה אחרי כל כוחות המורדים בכל רחבי הגלקסיה. מדובר בהסחות דעת! יש לה מטרה מאוד ספציפית, והיא למצוא ולאתר את בסיס המורדים כדי להשמיד אותו בזמן. אם האימפריה תבלה את המשחק בלצוד כוחות מורדים - היא תגלה שהיא אמנם ניקתה את כל הלוח בקלילות רבה מכוחות המורדים, ואין עליו אפילו כוח מורד אחד - אבל את המשחק היא הפסידה.
המשחק כולו מבוסס "משימות", מה שהופך אותו באופן מבריק למשחק מהיר וזורם מאוד מצד אחד, אבל עם המון עומק מצד שני. לכל צד יש גיבורים משלו (דארת' ווידר, פלפאטין, ליה, האן סולו, וכד') שהוא מקצה אותם למשימות שמתרחשות על פני כוכבים שונים, או סתם שולח אותם לפקד על יחידות צבא ולהזיז אותם. כל פעם אחד השחקנים בוחר גיבור ושולח אותו. ככה ששום תור לא לוקח הרבה זמן, אין הרבה זמן מת, וכל הזמן קורה משהו.
המשימות של המרד יכולות להיות לדוגמא משימת חבלה, משימת דיפלומטיה (לשכנע מערכות להצטרף למרד), ריגול, או אפילו סתם משימות מיוחדות כמו לשלוח גיבור לדגובה לעבור התלמדות אצל יודה (לא חייבים לשלוח את לוק, אגב!).
המשימות של האימפריה יכולות להיות משימות של בניית כוכבי מוות וספינות חלל עצומות, משימות של סיור (צריך למצוא את הבסיס הארור!) משימות של תפיסת גיבורי מורדים ועינוי שלהם כדי להוציא מהם מידע, וכמובן... משימה של להדגים את עוצמתו של כוכב המוות ולפוצץ כוכב לכת!
לשני הצדדים יש חפיסה גדולה ומגוונת מאוד של משימות. יש 4 משימות קבועות לכל צד שהוא תמיד יכול לבצע, ועוד מספר עצום של משימות רנדומליות שהוא יוכל לבצע באותו הרגע, לפי מה שנשלף לו כל פעם (אפשר לשמור משימות שאתה כרגע לא מעוניין לבצע לתורות עתידיים). הקטע הזה של המשימות לבדו, פלוס העובדה שהכוכבים ההתחלתיים של שני הצדדים רנדומליים (יחסית) פלוס העובדה שהדרישות לקבל אהדה גם רנדומליות (וסודיות) - יוצר משחק שונה בטירוף כל פעם, ומשחקיות חוזרת מדהימה.
לצערי אגב, על הדרך - הוא גם מעניק יתרון מאוד גדול לשחקנים שמכירים את המשחק על פני כאלה שלא. כי הם מכירים יותר את המשימות ואת המטרות שעלולות להיות לצד השני, ומתכוננים יותר בהתאם.
בנוסף, העובדה שכל המשחק למעשה מבוסס גיבורים - מכניס אותך פי כמה וכמה לאווירה שלו. המינוס היחידי המצער - רוב הגיבורים של האימפריה לא מוכרים בכלל (טוב, כמה דמויות כבר יש לאימפריה שמופיעות בסרטים הישנים?). אבל זה לא מפריע לרגע, כי יש כמויות של אווירה במשחק, לשני הצדדים. המיניאטורות מעוצבות להפליא (יש כוכב מוות!!), הלוח נראה מדהים, מה כבר יכול להיות רע?
מה כן המינוס שקיים במשחק?
לצערי - הקרבות. כמו שהסברתי מקודם - זה משחק מלחמה, אבל אין בו דגש על מלחמה. אז מכניקת הקרבות טיפה מסורבלת עם קלפי קרב שמרגישים לא קשורים כ"כ. זה לא מאוד נוראי (כי רוב הקרבות הם קרבות מאוד קטנים) ואחרי שמתרגלים זה לא מפריע, אבל קצת מציק.
ומילה על ההרחבה...
ההרחבה הראשונה והיחידה שיצאה לבינתיים - בעצם מוסיפה קלפי משימות חדשים לכל צד, יחידות חדשות, סידור חדש והכי חשוב - גיבורים חדשים! כאשר הכל מבוסס בעצם על הסרט "רוג 1". אז אם אהבתם אותו - מומלץ בלי קשר!
מעבר לזה - מסתבר שהיוצרים הקשיבו לביקורת, ושינו קצת את מכניקת הקרב למשהו קצת יותר נוח. זה עדיין מסורבל קצת, אבל קלפי הקרב המקוריים עפו מהמשחק ובמקומם הכניסו קלפים הרבה יותר מעניינים והעניקו לקרב הרבה יותר עניין וקושי, אז הוא הרבה יותר מוצלח. וזאת כבר הסיבה האמיתית ממש להמליץ על ההרחבה!
(למרות שהמשחק המקורי עצמו עדיין מעולה - זאת ממש לא הרחבה ש"חייבים כדי שהמשחק יהיה נורמלי!" או משהו כזה).
סיכום:
כמות שחקנים: 2/4 (אפשרי ארבעה, שניים בכל צד, במקרה כזה יש "אדמירלים" ו"גנרלים")
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 2. מצטער, אמנם לא יצא לי בכלל לשחק ב4, אבל זה נטו נראה לי כמו לקחת תפקיד שלם של שחקן ולחלק אותו קצת בכוח ל2 וזה נראה מבאס.
זמן משחק: שעתיים שלוש, תלוי אם השחקנים חדשים או מנוסים.
אווירה: וואו, פשוט מדהימה. המיניאטורות, הלוח, הגיבורים (ליה הלכה ללמוד להיות אבירת ג'דיי! אוי לא, צ'ובאקה עבר אל הצד האפל והצטרף לאימפריה!)
יחס מזל-שכל: יש מזל בקרבות ובמשימות, אבל ברגע שאתם מכירים מה יש ויודעים ממה להיזהר - המזל כבר מאוזן בצורה טובה מאוד.
מכניקה: במפתיע, היא מאוד פשוטה יחסית. חוברת ההוראות עלולה להפחיד כי היא נראית ארוכה - אבל האמת שאין הרבה חוקים, יש בעיקר הרבה "מה אם".
far away...
אני מניח שלא צריך לעשות לאנשים כאן היכרות עם אחד הפרנצ'ייזים המרוויחים והמצליחים ביותר בהיסטוריה. אם כבר, השאלה במקרים כאלה היא תמיד הפוכה - האם המוצר שווה משהו מעבר לסתם אזכור של המותג? וזה שיש אזכור של המותג - האם זה אזכור "אמיתי" או שסתם לקחו משחק גנרי והלבישו עליו את המותג?
(*שיעול* מונופול סטארוורס *שיעול*)
כאן אני ממש שמח להגיד בוודאות שהצליחו ליצור כאן משחק מרשים ומבריק שמתחבר אל האווירה שלו בצורה כ"כ מדהימה שהוא הפך להיות אחד המשחקים האווירתיים הטובים ביותר שיש (ובגלל זה משווים אותו לפעמים ל war of the ring - בלי שום סיבה הגיונית כי אין שום דמיון בין השניים למעט העובדה ששניהם פשוט מדהימים מבחינת האווירה).
מלחמת הכוכבים הוא משחק מלחמה אסימטרי, שלא רק שהוא אסימטרי מבחינת הצבאות והיחידות, אלא שהוא אסימטרי גם מבחינת המטרות ואופי המשחק, שזה כבר מרשים הרבה יותר. במשחק יש שני צדדים - האימפריה והמרד (המשחק מתרחש בעצם בתקופת הטרילוגיה המקורית). המטרה של המרד היא ליצור אהדה ברחבי הגלקסיה כדי לשכנע כמה שיותר מערכות להצטרף אליו. המטרה של האימפריה היא למצוא את בסיס המורדים - ולהשמיד אותו לפני שזה יקרה.
איך יוצרים אהדה? פשוט מאוד - מבצעים משימות מיוחדות (וקשות בטירוף). למשל - לשכנע מערכת כוכבים שלמה להצטרף אליכם, לחבל במספיק מערכות של האימפריה, להצליח לפרוש מספיק כוחות מורדים ברחבי הגלקסיה, וכמובן... להצליח בדרך נס להשמיד את כוכב המוות!
על הדרך, בלי שום קשר למה שאתם מבצעים - בכל תור תזכו באהדה אחת ככל שהמרד נמשך. ככה שבעצם האימפריה כאן משחקת על זמן קצוב.
ההבדלים האלה במטרות בין האימפריה לבין המורדים יוצרים משחק מרתק של חתול ועכבר, ועל הדרך יוצרים משהו קצת מוזר ומעניין - משחק מלחמה, שאין בו כמעט "מלחמה" של ממש.
לאורך כל המשחק המורדים ינסו להתחמק ולברוח מכל כוחות האימפריה, ולהימנע בכוח מלהיכנס לקרבות, אלא יתמקדו בלתקוף בהפתעה מקומות קטנים ונטושים או מקומות עם מעט כוחות כדי להציק ולהפריע, כדי להשלים משימות שיעזרו להם לצבור אהדה, או אפילו כדי להסיח את דעת האימפריה מהמיקום האמיתי של בסיס המורדים.
האימפריה מצד שני תנסה לפרוש כוחות, להשתלט על כמה שיותר מערכות כוכבים ולרסק כל מורד מלוכלך שהיא תמצא, וכמובן - לשלוח כמה שיותר מרגלים כדי למצוא בכוח את בסיס המורדים.
אז מה בעצם קורה? למורדים אין באמת אינטרס לארגן צבא עצום או להילחם ראש בראש - לאימפריה תמיד יהיה צבא גדול הרבה יותר, היא תמיד תהיה חזקה יותר, והיא פשוט תשחט אותם.
ולאימפריה מצד שני - לא משתלם לרדוף בהיסטריה אחרי כל כוחות המורדים בכל רחבי הגלקסיה. מדובר בהסחות דעת! יש לה מטרה מאוד ספציפית, והיא למצוא ולאתר את בסיס המורדים כדי להשמיד אותו בזמן. אם האימפריה תבלה את המשחק בלצוד כוחות מורדים - היא תגלה שהיא אמנם ניקתה את כל הלוח בקלילות רבה מכוחות המורדים, ואין עליו אפילו כוח מורד אחד - אבל את המשחק היא הפסידה.
המשחק כולו מבוסס "משימות", מה שהופך אותו באופן מבריק למשחק מהיר וזורם מאוד מצד אחד, אבל עם המון עומק מצד שני. לכל צד יש גיבורים משלו (דארת' ווידר, פלפאטין, ליה, האן סולו, וכד') שהוא מקצה אותם למשימות שמתרחשות על פני כוכבים שונים, או סתם שולח אותם לפקד על יחידות צבא ולהזיז אותם. כל פעם אחד השחקנים בוחר גיבור ושולח אותו. ככה ששום תור לא לוקח הרבה זמן, אין הרבה זמן מת, וכל הזמן קורה משהו.
המשימות של המרד יכולות להיות לדוגמא משימת חבלה, משימת דיפלומטיה (לשכנע מערכות להצטרף למרד), ריגול, או אפילו סתם משימות מיוחדות כמו לשלוח גיבור לדגובה לעבור התלמדות אצל יודה (לא חייבים לשלוח את לוק, אגב!).
המשימות של האימפריה יכולות להיות משימות של בניית כוכבי מוות וספינות חלל עצומות, משימות של סיור (צריך למצוא את הבסיס הארור!) משימות של תפיסת גיבורי מורדים ועינוי שלהם כדי להוציא מהם מידע, וכמובן... משימה של להדגים את עוצמתו של כוכב המוות ולפוצץ כוכב לכת!
לשני הצדדים יש חפיסה גדולה ומגוונת מאוד של משימות. יש 4 משימות קבועות לכל צד שהוא תמיד יכול לבצע, ועוד מספר עצום של משימות רנדומליות שהוא יוכל לבצע באותו הרגע, לפי מה שנשלף לו כל פעם (אפשר לשמור משימות שאתה כרגע לא מעוניין לבצע לתורות עתידיים). הקטע הזה של המשימות לבדו, פלוס העובדה שהכוכבים ההתחלתיים של שני הצדדים רנדומליים (יחסית) פלוס העובדה שהדרישות לקבל אהדה גם רנדומליות (וסודיות) - יוצר משחק שונה בטירוף כל פעם, ומשחקיות חוזרת מדהימה.
לצערי אגב, על הדרך - הוא גם מעניק יתרון מאוד גדול לשחקנים שמכירים את המשחק על פני כאלה שלא. כי הם מכירים יותר את המשימות ואת המטרות שעלולות להיות לצד השני, ומתכוננים יותר בהתאם.
בנוסף, העובדה שכל המשחק למעשה מבוסס גיבורים - מכניס אותך פי כמה וכמה לאווירה שלו. המינוס היחידי המצער - רוב הגיבורים של האימפריה לא מוכרים בכלל (טוב, כמה דמויות כבר יש לאימפריה שמופיעות בסרטים הישנים?). אבל זה לא מפריע לרגע, כי יש כמויות של אווירה במשחק, לשני הצדדים. המיניאטורות מעוצבות להפליא (יש כוכב מוות!!), הלוח נראה מדהים, מה כבר יכול להיות רע?
מה כן המינוס שקיים במשחק?
לצערי - הקרבות. כמו שהסברתי מקודם - זה משחק מלחמה, אבל אין בו דגש על מלחמה. אז מכניקת הקרבות טיפה מסורבלת עם קלפי קרב שמרגישים לא קשורים כ"כ. זה לא מאוד נוראי (כי רוב הקרבות הם קרבות מאוד קטנים) ואחרי שמתרגלים זה לא מפריע, אבל קצת מציק.
ומילה על ההרחבה...
ההרחבה הראשונה והיחידה שיצאה לבינתיים - בעצם מוסיפה קלפי משימות חדשים לכל צד, יחידות חדשות, סידור חדש והכי חשוב - גיבורים חדשים! כאשר הכל מבוסס בעצם על הסרט "רוג 1". אז אם אהבתם אותו - מומלץ בלי קשר!
מעבר לזה - מסתבר שהיוצרים הקשיבו לביקורת, ושינו קצת את מכניקת הקרב למשהו קצת יותר נוח. זה עדיין מסורבל קצת, אבל קלפי הקרב המקוריים עפו מהמשחק ובמקומם הכניסו קלפים הרבה יותר מעניינים והעניקו לקרב הרבה יותר עניין וקושי, אז הוא הרבה יותר מוצלח. וזאת כבר הסיבה האמיתית ממש להמליץ על ההרחבה!
(למרות שהמשחק המקורי עצמו עדיין מעולה - זאת ממש לא הרחבה ש"חייבים כדי שהמשחק יהיה נורמלי!" או משהו כזה).
סיכום:
כמות שחקנים: 2/4 (אפשרי ארבעה, שניים בכל צד, במקרה כזה יש "אדמירלים" ו"גנרלים")
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 2. מצטער, אמנם לא יצא לי בכלל לשחק ב4, אבל זה נטו נראה לי כמו לקחת תפקיד שלם של שחקן ולחלק אותו קצת בכוח ל2 וזה נראה מבאס.
זמן משחק: שעתיים שלוש, תלוי אם השחקנים חדשים או מנוסים.
אווירה: וואו, פשוט מדהימה. המיניאטורות, הלוח, הגיבורים (ליה הלכה ללמוד להיות אבירת ג'דיי! אוי לא, צ'ובאקה עבר אל הצד האפל והצטרף לאימפריה!)
יחס מזל-שכל: יש מזל בקרבות ובמשימות, אבל ברגע שאתם מכירים מה יש ויודעים ממה להיזהר - המזל כבר מאוזן בצורה טובה מאוד.
מכניקה: במפתיע, היא מאוד פשוטה יחסית. חוברת ההוראות עלולה להפחיד כי היא נראית ארוכה - אבל האמת שאין הרבה חוקים, יש בעיקר הרבה "מה אם".
תלות שפה: תלוי שפה לחלוטין, כל קלפי המשימות הם באנגלית, וחייבים להבין אותם בצורה טובה כדי לשחק. אז אי אפשר להתחמק מזה.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
תגובות
הוסף רשומת תגובה