מייג' נייט (אביר קוסם) - mage knight
מאז טליסמן התחלתי סוג של מסע חיפוש קטן - למצוא משחק חקירה בעולם פנטזיה שאני באמת ובתמים אצליח להתחבר אליו ולאהוב אותו, ושיצליח לפגוע בכל המקומות הנכונים - שהמכניקה שלו לא תרגיש תלושה ושהוא יגרום לי להרגיש ממש באמת ובתמים בתוך העולם.
הבעיה היא שככל שאתה רוצה להרגיש יותר בתוך העולם, אתה צריך סט גדול יותר של חוקים שיכללו מצבים רבים יותר ויספקו לך יותר אפשרויות בכל תור, ולא רק "לך למשבצת הזאת ושלוף קלף" או "פשוט תתקדם למפלצת הכי קרובה, ותתקוף אותה על ידי גלגול קובייה, נראה מה ייצא". זה גורר גם בין היתר משחק ארוך וכבד הרבה יותר.
ואז סופסוף מצאתי את מייג' נייט, שהפך רשמית למשחק האהוב עליי ביותר מכל אוסף המשחקים שלי. ככה שהפוסט הזה יהיה קצת מיוחד מבחינתי!
מייג' נייט הוא משחק של מסע וחקירה בעולם. כל אחד משחק אביר-קוסם, שמטרתו היא בראש ובראשונה - תהילתו הנצחית. בתחילת המשחק בוחרים תרחיש שמגדיר את המשימה שכולם יצטרכו להשלים במשחק הזה (בין אם ביחד ובין אם אחד נגד השני). לאורך כל המשחק אתם תבקרו במקומות חדשים, תנסו ללמוד כמה שיותר לחשים וסקילים חדשים, להשיג חפצים קסומים, להרוג מפלצות, לבצע משימות קטנות, וכמובן - לבצע את המשימה הגדולה. כל הדברים האלה יעניקו לכם תהילה אישית, ובסוף המשחק - יהיה "סיכום" קטן בנוסף - כל שחקן יבדוק את ההישגים שלו ויקבל בונוסים לתהילה שלו בהתאם להם (מי שלמד הכי הרבה לחשים, מי שהשיג הכי הרבה אוצרות, וכד'). אם המשימה הושלמה, אז השחקן שתהיה לו הכי הרבה תהילה - ינצח בסוף המשחק! (או, לחילופין, אם המשחק היה שיתופי - אז התהילה מהווה סוג של ציון משותף לקבוצה).
לגבי המשחק עצמו - המפה מודולרית ומשתנה באופן רנדומלי כל משחק, למעט אריח ההתחלה שבו כל הדמויות מתחילות. המשחק עצמו עובד בסיבובים של יום ולילה. בתחילת היום או הלילה כולם בוחרים קלפי טקטיקה שבעצם יגדירו האם השחקנים פועלים "על הבוקר" (או "בשקיעה", אם זה לילה), ולכן הם יהיו הראשונים בסיבוב, או שהם פועלים "בצהרי היום" (או "בחצות הלילה"), ולכן יהיו אחרונים, כאשר הקלפים האחרונים תמיד מכילים כבונוס כוחות גדולים ומשמעותיים. ככה שזאת תמיד דילמה לא קטנה. אם תהיו ראשונים - תספיקו להגיע ראשונים למקומות החשובים לפני כולם. אם תהיו אחרונים, תהיו חזקים, אבל תגיעו אחרי כולם. סוג של איזון מאוד מוצלח.
ככה היום (או הלילה) נמשך מספר סיבובים לפי סדר התור הזה, עד שלאחד השחקנים נגמרת חפיסת הקלפים האישית שלו, ואז מגיע הלילה (או היום) שאחריו.
המשחק מתנהל בשיטה של בניית חפיסה. כל הדמויות מתחילות עם חפיסת קלפים אישית זהה כמעט לחלוטין (לכל דמות יש 2 קלפים אישיים מיוחדים). הקלפים האלה הם מה שמאפשר לדמות לנוע על הלוח, לתקוף, להתגונן ולסחור עם תושבי המקום. במהלך המשחק כולם ילמדו לחשים חדשים, יכולות חדשות, ישיגו חפצים אגדיים וקסומים, ומה לא - וכל אלה בצורת קלפים שיתווספו לחפיסה. במקביל לחפיסה הדמויות יוכלו להשיג גם בעלי ברית שיעבדו ויילחמו לצידן ולקבל יכולות מיוחדות כשהן יעלו ברמות.
ואם מציינים את היכולות של הדמויות - כאן אני חייב לעצור ולהגיד - "וואו!"
תמיד במשחקים מהסוג הזה של מסע בעולם יש עושר רחב יחסית של דמויות פנטזיות שונות, ואפס ניסיון אמיתי לאזן ביניהן. תמיד יש דמויות חזקות ודמויות חלשות יותר, ותמיד יש דמויות שכולם רוצים, ודמויות שכולם מתבאסים שהם נתקעים עליהן. בגלל זה תמיד בתחילת כל משחק מהסוג הזה אני מגריל לכל שחקן 2 (ולפעמים אפילו 3) דמויות שונות שיבחרו מתוכן כדי שיהיה מאוזן מספיק.
זה המשחק הראשון שבו נתקלתי שיש בו יחסית מעט דמויות (רק 4 בחבילת הבסיס, עם כל ההרחבות יש 7) - אבל וואו, כולן אשכרה באמת ובתמים מאוזנות היטב, ומספיק שונות אחת מהשנייה. לכל דמות יש אסטרטגיה שונה לחלוטין וקו שונה לחלוטין שהיא פועלת דרכו - ולכל דמות עדיין יש סיכוי שווה לנצח. זה ברמה שגם אחרי 50 משחקים אני אשחק בכיף עם כל הדמויות במשחק הזה בלי למצמץ.
במהלך כל תור של כל שחקן - הוא יזיז את הדמות שלו על פני הלוח בעזרת הקלפים - לעבר מקום כלשהו. יש עושר גדול יחסית של מקומות (וההרחבות מוסיפות עוד ועוד), ובכל מקום האפשרויות שונות והגיוון נהדר. אולי נלך אל הכפר כדי להשיג כמה בעלי ברית? או שבכלל נבזוז את הכפר? אולי נלך למנזר ונלמד יכולות חדשות? או שנשרוף את המנזר ונגנוב את החפץ הקסום שהנזירים שומרים עליו? אולי נהרוג את המפלצות שמשוטטות ברחבי הכפרים ונעזור לתושבי המקום ככה? ואולי דווקא נרד אל הקברים והמבוכים כדי להתמודד עם המפלצות המאיימות ששומרות על המקום ולהשיג את האוצרות שטמונים שם? או אולי פשוט נקפוץ לאחד המכרות הקרובים ונכרה קצת קריסטלים בשביל הקסמים שלנו?
וכל זה בסופו של דבר כדי להצליח במשימה הגדולה. אולי אנחנו צריכים למצוא את הערים הגדולות ולכבוש אותן? אולי אנחנו צריכים לשחרר את כל המכרות מאימת המפלצות? אולי אנחנו רוצים להשתלט על כמה שיותר מצודות? ואולי סתם להילחם ראש בראש אחד בשני עד המוות?
יש המון אפשרויות. הלוח עצמו מודולרי, המפלצות, החפצים, הלחשים, הסקילים - כולם רנדומליים. וכמובן, הדמויות שונות מאוד אחת מהשנייה. מוסיפים את ההרחבות - וזה משחק שאפשר לשחק בו עשרות פעמים בלי שום בעיה בכיף, ועדיין לא תגיעו למיצוי.
אבל...
זה גורר את העובדה שיש *המון* חוקים, והמשחק עצמו נמשך *מלא* זמן. להסביר את כל חוקי המשחק לוקח באיזור ארבעים דקות עד שעה (כן כן, נבדק היטב, ויותר מפעם אחת). משחק ממוצע לוקח באיזור ארבע שעות.
אבל אישית? אני וחברים כ"כ נהנינו מהמשחקים האלה שבד"כ המשכנו ומרחנו אותם ממש ממש בכוח, ככה שהצלחנו אפילו להגיע לזמן שיא של שש שעות למשחק. חשוב להדגיש - זה נבע נטו מכך שפשוט לא רצינו שהמשחק ייגמר. אז סחטנו כל תור ותור עד הרגע האחרון. אבל גם בלי זה, משחק ממוצע בהחלט לוקח את הזמן שלו.
בנוסף, בעיה נוספת - זה גם משחק עם מעט אינטראקציה יחסית. לא קורה הרבה ששחקנים מנסים ממש לטרוח לתקוף אחד את השני, וההשפעה היא יותר עקיפה. אז אם יש לכם שחקן איטי במיוחד... קחו בחשבון שעלול להיות מתיש מאוד לשחק איתו. תורות במשחק הזה עלולים להיות ארוכים יחסית, ומבחינת כל שאר השחקנים הם זמן מת (כי אין הרבה אינטראקציה).
אז זאת הדילמה. האם אתם אוהבים משחקי מסע-בעולם מספיק בשביל ההשקעה הזאת, גם בזמן וגם באנרגיה?
אם כן, אני מבטיח לכם - לא תתאכזבו.
אם אין לכם ראש למשחקים כבדים או ארוכים... תברחו. ואל תסתכלו לאחור.
סיכום:
כמות שחקנים: 1-4 (כן כן, אפשר שחקן אחד, כי הדגש במשחק הוא מאוד על המסע בעולם. יותר מכך, משחק הסולו של המשחק הזה נחשב לאחד הטובים בעולם משחקי הלוח).
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: לדעתי 2-3, מי שאוהב סולו אז גם 1. פשוט התורות ארוכים יחסית, ומכיוון שכל שחקן לעצמו ואין אינטראקציה, אם יש 4 שחקנים כמות הזמן המת תהיה עצומה, וכל שחקן ישחק את התור שלו ואז יילך לישון עד שהתור יחזור אליו שוב.
זמן משחק: ארבע שעות.
אווירה: מעולה, אבל במפתיע - לא נטו בגלל העיצוב (למרות שהוא מוצלח למדיי), אלא נטו כי המכניקה עצמה מצליחה להכניס אותך לאווירה, שזה מרשים!
יחס מזל-שכל: המון שכל, לפעמים קצת יותר מדיי חשיבה - אבל כן, גם למזל יש חשיבות, שייצאו לכם הקלפים שאתם צריכים.
מכניקה: המכניקה מושקעת ברמה מטורפת. חלק יגידו אפילו מוגזמת. אבל לדעתי - היא מעולה ובונה בצורה מצויינת את העולם ואת האווירה.
תלות שפה: מאוד תלוי שפה. זה משחק של בניית חפיסה ועל כל קלף וקלף כתוב מה הוא עושה. אין מה לעשות, צריך שכולם יידעו אנגלית. לא חייבים אנגלית מדהימה, זה כן, אבל אנגלית סבירה.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
הבעיה היא שככל שאתה רוצה להרגיש יותר בתוך העולם, אתה צריך סט גדול יותר של חוקים שיכללו מצבים רבים יותר ויספקו לך יותר אפשרויות בכל תור, ולא רק "לך למשבצת הזאת ושלוף קלף" או "פשוט תתקדם למפלצת הכי קרובה, ותתקוף אותה על ידי גלגול קובייה, נראה מה ייצא". זה גורר גם בין היתר משחק ארוך וכבד הרבה יותר.
ואז סופסוף מצאתי את מייג' נייט, שהפך רשמית למשחק האהוב עליי ביותר מכל אוסף המשחקים שלי. ככה שהפוסט הזה יהיה קצת מיוחד מבחינתי!
מייג' נייט הוא משחק של מסע וחקירה בעולם. כל אחד משחק אביר-קוסם, שמטרתו היא בראש ובראשונה - תהילתו הנצחית. בתחילת המשחק בוחרים תרחיש שמגדיר את המשימה שכולם יצטרכו להשלים במשחק הזה (בין אם ביחד ובין אם אחד נגד השני). לאורך כל המשחק אתם תבקרו במקומות חדשים, תנסו ללמוד כמה שיותר לחשים וסקילים חדשים, להשיג חפצים קסומים, להרוג מפלצות, לבצע משימות קטנות, וכמובן - לבצע את המשימה הגדולה. כל הדברים האלה יעניקו לכם תהילה אישית, ובסוף המשחק - יהיה "סיכום" קטן בנוסף - כל שחקן יבדוק את ההישגים שלו ויקבל בונוסים לתהילה שלו בהתאם להם (מי שלמד הכי הרבה לחשים, מי שהשיג הכי הרבה אוצרות, וכד'). אם המשימה הושלמה, אז השחקן שתהיה לו הכי הרבה תהילה - ינצח בסוף המשחק! (או, לחילופין, אם המשחק היה שיתופי - אז התהילה מהווה סוג של ציון משותף לקבוצה).
לגבי המשחק עצמו - המפה מודולרית ומשתנה באופן רנדומלי כל משחק, למעט אריח ההתחלה שבו כל הדמויות מתחילות. המשחק עצמו עובד בסיבובים של יום ולילה. בתחילת היום או הלילה כולם בוחרים קלפי טקטיקה שבעצם יגדירו האם השחקנים פועלים "על הבוקר" (או "בשקיעה", אם זה לילה), ולכן הם יהיו הראשונים בסיבוב, או שהם פועלים "בצהרי היום" (או "בחצות הלילה"), ולכן יהיו אחרונים, כאשר הקלפים האחרונים תמיד מכילים כבונוס כוחות גדולים ומשמעותיים. ככה שזאת תמיד דילמה לא קטנה. אם תהיו ראשונים - תספיקו להגיע ראשונים למקומות החשובים לפני כולם. אם תהיו אחרונים, תהיו חזקים, אבל תגיעו אחרי כולם. סוג של איזון מאוד מוצלח.
ככה היום (או הלילה) נמשך מספר סיבובים לפי סדר התור הזה, עד שלאחד השחקנים נגמרת חפיסת הקלפים האישית שלו, ואז מגיע הלילה (או היום) שאחריו.
המשחק מתנהל בשיטה של בניית חפיסה. כל הדמויות מתחילות עם חפיסת קלפים אישית זהה כמעט לחלוטין (לכל דמות יש 2 קלפים אישיים מיוחדים). הקלפים האלה הם מה שמאפשר לדמות לנוע על הלוח, לתקוף, להתגונן ולסחור עם תושבי המקום. במהלך המשחק כולם ילמדו לחשים חדשים, יכולות חדשות, ישיגו חפצים אגדיים וקסומים, ומה לא - וכל אלה בצורת קלפים שיתווספו לחפיסה. במקביל לחפיסה הדמויות יוכלו להשיג גם בעלי ברית שיעבדו ויילחמו לצידן ולקבל יכולות מיוחדות כשהן יעלו ברמות.
ואם מציינים את היכולות של הדמויות - כאן אני חייב לעצור ולהגיד - "וואו!"
תמיד במשחקים מהסוג הזה של מסע בעולם יש עושר רחב יחסית של דמויות פנטזיות שונות, ואפס ניסיון אמיתי לאזן ביניהן. תמיד יש דמויות חזקות ודמויות חלשות יותר, ותמיד יש דמויות שכולם רוצים, ודמויות שכולם מתבאסים שהם נתקעים עליהן. בגלל זה תמיד בתחילת כל משחק מהסוג הזה אני מגריל לכל שחקן 2 (ולפעמים אפילו 3) דמויות שונות שיבחרו מתוכן כדי שיהיה מאוזן מספיק.
זה המשחק הראשון שבו נתקלתי שיש בו יחסית מעט דמויות (רק 4 בחבילת הבסיס, עם כל ההרחבות יש 7) - אבל וואו, כולן אשכרה באמת ובתמים מאוזנות היטב, ומספיק שונות אחת מהשנייה. לכל דמות יש אסטרטגיה שונה לחלוטין וקו שונה לחלוטין שהיא פועלת דרכו - ולכל דמות עדיין יש סיכוי שווה לנצח. זה ברמה שגם אחרי 50 משחקים אני אשחק בכיף עם כל הדמויות במשחק הזה בלי למצמץ.
במהלך כל תור של כל שחקן - הוא יזיז את הדמות שלו על פני הלוח בעזרת הקלפים - לעבר מקום כלשהו. יש עושר גדול יחסית של מקומות (וההרחבות מוסיפות עוד ועוד), ובכל מקום האפשרויות שונות והגיוון נהדר. אולי נלך אל הכפר כדי להשיג כמה בעלי ברית? או שבכלל נבזוז את הכפר? אולי נלך למנזר ונלמד יכולות חדשות? או שנשרוף את המנזר ונגנוב את החפץ הקסום שהנזירים שומרים עליו? אולי נהרוג את המפלצות שמשוטטות ברחבי הכפרים ונעזור לתושבי המקום ככה? ואולי דווקא נרד אל הקברים והמבוכים כדי להתמודד עם המפלצות המאיימות ששומרות על המקום ולהשיג את האוצרות שטמונים שם? או אולי פשוט נקפוץ לאחד המכרות הקרובים ונכרה קצת קריסטלים בשביל הקסמים שלנו?
וכל זה בסופו של דבר כדי להצליח במשימה הגדולה. אולי אנחנו צריכים למצוא את הערים הגדולות ולכבוש אותן? אולי אנחנו צריכים לשחרר את כל המכרות מאימת המפלצות? אולי אנחנו רוצים להשתלט על כמה שיותר מצודות? ואולי סתם להילחם ראש בראש אחד בשני עד המוות?
יש המון אפשרויות. הלוח עצמו מודולרי, המפלצות, החפצים, הלחשים, הסקילים - כולם רנדומליים. וכמובן, הדמויות שונות מאוד אחת מהשנייה. מוסיפים את ההרחבות - וזה משחק שאפשר לשחק בו עשרות פעמים בלי שום בעיה בכיף, ועדיין לא תגיעו למיצוי.
אבל...
זה גורר את העובדה שיש *המון* חוקים, והמשחק עצמו נמשך *מלא* זמן. להסביר את כל חוקי המשחק לוקח באיזור ארבעים דקות עד שעה (כן כן, נבדק היטב, ויותר מפעם אחת). משחק ממוצע לוקח באיזור ארבע שעות.
אבל אישית? אני וחברים כ"כ נהנינו מהמשחקים האלה שבד"כ המשכנו ומרחנו אותם ממש ממש בכוח, ככה שהצלחנו אפילו להגיע לזמן שיא של שש שעות למשחק. חשוב להדגיש - זה נבע נטו מכך שפשוט לא רצינו שהמשחק ייגמר. אז סחטנו כל תור ותור עד הרגע האחרון. אבל גם בלי זה, משחק ממוצע בהחלט לוקח את הזמן שלו.
בנוסף, בעיה נוספת - זה גם משחק עם מעט אינטראקציה יחסית. לא קורה הרבה ששחקנים מנסים ממש לטרוח לתקוף אחד את השני, וההשפעה היא יותר עקיפה. אז אם יש לכם שחקן איטי במיוחד... קחו בחשבון שעלול להיות מתיש מאוד לשחק איתו. תורות במשחק הזה עלולים להיות ארוכים יחסית, ומבחינת כל שאר השחקנים הם זמן מת (כי אין הרבה אינטראקציה).
אז זאת הדילמה. האם אתם אוהבים משחקי מסע-בעולם מספיק בשביל ההשקעה הזאת, גם בזמן וגם באנרגיה?
אם כן, אני מבטיח לכם - לא תתאכזבו.
אם אין לכם ראש למשחקים כבדים או ארוכים... תברחו. ואל תסתכלו לאחור.
סיכום:
כמות שחקנים: 1-4 (כן כן, אפשר שחקן אחד, כי הדגש במשחק הוא מאוד על המסע בעולם. יותר מכך, משחק הסולו של המשחק הזה נחשב לאחד הטובים בעולם משחקי הלוח).
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: לדעתי 2-3, מי שאוהב סולו אז גם 1. פשוט התורות ארוכים יחסית, ומכיוון שכל שחקן לעצמו ואין אינטראקציה, אם יש 4 שחקנים כמות הזמן המת תהיה עצומה, וכל שחקן ישחק את התור שלו ואז יילך לישון עד שהתור יחזור אליו שוב.
זמן משחק: ארבע שעות.
אווירה: מעולה, אבל במפתיע - לא נטו בגלל העיצוב (למרות שהוא מוצלח למדיי), אלא נטו כי המכניקה עצמה מצליחה להכניס אותך לאווירה, שזה מרשים!
יחס מזל-שכל: המון שכל, לפעמים קצת יותר מדיי חשיבה - אבל כן, גם למזל יש חשיבות, שייצאו לכם הקלפים שאתם צריכים.
מכניקה: המכניקה מושקעת ברמה מטורפת. חלק יגידו אפילו מוגזמת. אבל לדעתי - היא מעולה ובונה בצורה מצויינת את העולם ואת האווירה.
תלות שפה: מאוד תלוי שפה. זה משחק של בניית חפיסה ועל כל קלף וקלף כתוב מה הוא עושה. אין מה לעשות, צריך שכולם יידעו אנגלית. לא חייבים אנגלית מדהימה, זה כן, אבל אנגלית סבירה.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
בתמונה - רגע השיא של המשימה הראשונה - הצלחנו למצוא את עיר הבירה! ולפוצץ רצפה של חדר שלם. הזכרתי כבר כמה המשחק מושקע בעשרות חוקים, קלפים, אסימונים, ומה לא?
תגובות
הוסף רשומת תגובה