לורדס אוף הלאס - lords of hellas
ברוכים הבאים אל יוון העתיקה! המקום שבו תוכלו להילחם על חומותיה של ספרטה, להביס את מדוזה, או להציל את פרומתאוס. כל מה שאפשרי לעשות - כדי להפוך לשליט האגדי והבלתי מעורער של יוון!
לורדס אוף הלאס הוא משחק ל2-4 שחקנים (שכולל בתוכו גם משחק סולו נפרד, אגב). במסגרתו כל שחקן ייקח גיבור וצבא של הופיליטים (חיילים יוונים), וינסה להשיג אחת מ4 מטרות שונות - שליטה על איזורים, הבסת 3 מפלצות עצומות, שליטה על 5 מקדשים, או לבנות מונומנט גדול שסוגד לאחד האלים ולשלוט עליו אחרי 3 תורות.
בגדול, כל תור מתנהל בצורה פשוטה - כל שחקן בתורו יכול לבצע פעולות "רגילות" (להזיז את הגיבור שלו, להזיז את החיילים שלו, לשלוח את הכוהנים שלו לתפילה במקדשים, וכד'), ופעולה אחת מיוחדת - שברגע שהוא מבצע אותה הוא מסיים את תורו (להילחם במפלצת, לגייס חיילים, לרפא את הגיבור וכד').
כל פעם שמבצעים פעולה מיוחדת שמים עליה אסימון - לא ניתן לבצע אותה שוב. עד שמישהו מהשחקנים יבנה שלב במונומנט (שזאת גם פעולה מיוחדת בפני עצמה). ברגע שזה קורה - כל הפעולות המיוחדות של כל השחקנים מתאפסות (ואפשר לשחק אותן שוב מחדש) ובעצם כאילו סיבוב "נגמר" - המפלצות על פני הלוח זזות ותוקפות את השחקנים ונשלף קלף אירוע שיכול להיות מפלצת חדשה, מפלצת ישנה שמתחזקת, או קווסט חדש שאפשר לבצע, ושוב - חוזרים לתורם של השחקנים.
ככה שבעצם, כל כמה תורות אחד השחקנים בוודאות יבנה שלב במונומנט (כי הוא רוצה, או כי פשוט לא נשאר לו משהו אחר לעשות). ואני מזכיר שלסיים מונומנט ולשלוט עליו זה תנאי ניצחון. ככה שבעצם - למשחק יש סוג של טיימר מאוד חכם וטבעי בתוכו שמונע הימרחות מוגזמת שלו. למרות שאני מודה שלא יצא לי להגיע למצב שהיינו ממש צריכים את הטיימר הזה.
בעיניי, היתרון הגדול של המשחק הוא פשוט - הוא משחק מלחמה קליל וכייפי, ועדיין מצליח להרגיש אפי ומרשים, ויותר מכך - לספק לכל שחקן כמה דרכים שונות לנצח, ככה שהוא ממש יכול לתכנן אסטרטגיה בכללי, ולא סתם לזרום לפי מה שהולך לו יותר טוב באותו רגע. הוא משחק מאוד פשוט - יש בו רק סוג אחד של יחידות (הופיליטים), התורות עצמם פשוטים וקצרים, והמשחק כולו זורם מהר מאוד. יש לא מעט אפשרויות שונות, אבל אף אחת מהן לא מורכבת במיוחד אז מצד אחד יש לך עושר וחשיבה של בחירה, מצד שני זה לא מרגיש מעיק מאוד.
בנוסף, הוא מצליח בדיוק במקום שרונוורס נכשל בעיניי - לחבר בצורה מעולה בין גיבור שיכול לטייל בעולם, להילחם במפלצות ולעשות קווסטים - לבין מכניקת צבא שצריך לכבוש שטחים חדשים, לגייס חיילים ולהילחם. יותר מכך, הגיבור והצבא קשורים אחד לשני בקשר הדוק - אם לא תחזקו את הגיבור, לא תוכלו כמעט לנצל את הצבא שלכם כמו שצריך. ולהיפך - אם תתמקדו נטו בגיבור, הצבא שלכם יהיה חלש מדיי ואתם תשאירו לאחרים להשתלט בקלות על כל המפה. אתם צריכים לדעת לאזן בצורה הנכונה בין הגיבור שלכם לבין הצבא שלכם.
ואחרון חביב... אלים אדירים (תרתי משמע), המשחק הזה מהמם ביופיו. אני יודע שאני אוהב להתלהב על מיניאטורות, אבל פה זאת לגמרי רמה חדשה. המשחק מכיל מיניאטורות מושקעות ועשירות בפרטים. שלא לדבר על הגודל שלהן (ובמקרה הזה אין ספק שהגודל בהחלט קובע...). המונומנטים במיוחד - מהממים. מדובר במיניאטורות עצומות של זאוס, אתנה והרמס, ולבנות אותם תוך כדי המשחק זה פשוט כיף ומוסיף לאווירה בטירוף. אני יכול להמשיך ולדבר על המיניאטורות לנצח, אבל בשביל מה? פשוט תרדו רגע לסוף העמוד ותראו את התמונה. באמת שלא צריך יותר.
מבחינת החסרונות... החיסרון המרכזי שלו לטעמי הוא העובדה שכמו משחק אמריטראש טיפוסי - הוא לא מסובך בעליל, אבל יש לו הרבה חוקים שונים ומכניקות שונות שהופכות את הסבר ההוראות למייגע משהו. כאן זה ממש קטע שחזר על עצמו, כל אדם שהסברתי לו את המשחק ואחרי זה שיחק הופתע ממש, כי מההסבר הארוך המשחק נשמע מסובך ומורכב עם מלא אפשרויות, וברגע שמתחילים לשחק... קולטים כמה שהוא פשוט עד כדי גיחוך.
החיסרון השני - זה משחק שיש בו פוטנציאל משמעותי לקינגסמייקינג (כלומר, למצב שבו שחקן שלא יכול לנצח בעצם סוג של יבחר מי מהאחרים ינצח), בעיקר אם אתם בשלושה שחקנים. הרבה פעמים מי שינצח זה השני שכמעט מנצח. כי שחקן אחד התקרב מאוד לניצחון, שחקן שני פעל כדי לעצור אותו, ואז השלישי קיבל מרווח נשימה וניצח. בארבעה שחקנים המשחק מאוזן בצורה הרבה הרבה יותר טובה.
טיפ מרכזי, במיוחד לשחקנים מתחילים - ממש ממש קל לפספס במשחק הזה שיש מישהו שקרוב לנצח. הלוח לא גדול, ואפשרי בתור חכם אחד להשתלט על כמה טריטוריות בו זמנית בקלות, לתפוס איזור שלם (או כמה מקדשים) - ולנצח את המשחק בהפתעה מוחלטת. שימו לב אפילו לשחקנים שנמצאים בצד השני של המפה! המפה והמכניקה הכללית של המשחק בנויות ככה שאפילו אם אתם בצד השני של העולם יש סיכוי שתוכלו לעצור את השחקן השני מלנצח!
סיכום:
כמות שחקנים: 2-4 (יש אמנם גרסת סולו, אבל לא שיחקתי בה עדיין, ואם אשחק - אני מרגיש שיהיה יותר נכון לכתוב ביקורת נפרדת עליה. הביקורת הזאת רלוונטית רק לגרסא של מספר שחקנים)
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 4. חד משמעית. 3 אפשרי וזה עדיין מהנה, אבל 4 הופך את המשחק למאוזן היטב והרבה יותר כייפי. שני שחקנים... ובכן, זה אפשרי. אבל אני מודה - זה נשמע לי הרבה פחות כייפי. אם כי לא ניסיתי!
זמן משחק: שלוש שעות בערך. יכול לקחת אפילו פחות, לא מאמין שייקח יותר מארבע שעות משחק.
אווירה: מדהימה. כבר השתפכתי למעלה - אני לא אחזור על עצמי. פשוט תסתכלו בתמונה.
יחס מזל שכל: המשחק מאוד קליל, וצריך לא מעט מזל פה ושם. אבל יש כמות יפה ושווה של שכל.
מכניקה: קצת מסורבלת יתר על המידה - יש בו מספר מכניקות שונות ולהסביר את כולן קצת מתיש.
תלות שפה: בגדול המשחק כמעט ולא תלוי שפה. יש קלפי חפצים וקלפים של ברכות מהאלים השונים.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
ובתמונה - המונומנט של זאוס מאחורה מסביר למה מגיע לו לשלוט על העולם כולו. אני אישית מודה שאני נוטה להשתכנע.
לורדס אוף הלאס הוא משחק ל2-4 שחקנים (שכולל בתוכו גם משחק סולו נפרד, אגב). במסגרתו כל שחקן ייקח גיבור וצבא של הופיליטים (חיילים יוונים), וינסה להשיג אחת מ4 מטרות שונות - שליטה על איזורים, הבסת 3 מפלצות עצומות, שליטה על 5 מקדשים, או לבנות מונומנט גדול שסוגד לאחד האלים ולשלוט עליו אחרי 3 תורות.
בגדול, כל תור מתנהל בצורה פשוטה - כל שחקן בתורו יכול לבצע פעולות "רגילות" (להזיז את הגיבור שלו, להזיז את החיילים שלו, לשלוח את הכוהנים שלו לתפילה במקדשים, וכד'), ופעולה אחת מיוחדת - שברגע שהוא מבצע אותה הוא מסיים את תורו (להילחם במפלצת, לגייס חיילים, לרפא את הגיבור וכד').
כל פעם שמבצעים פעולה מיוחדת שמים עליה אסימון - לא ניתן לבצע אותה שוב. עד שמישהו מהשחקנים יבנה שלב במונומנט (שזאת גם פעולה מיוחדת בפני עצמה). ברגע שזה קורה - כל הפעולות המיוחדות של כל השחקנים מתאפסות (ואפשר לשחק אותן שוב מחדש) ובעצם כאילו סיבוב "נגמר" - המפלצות על פני הלוח זזות ותוקפות את השחקנים ונשלף קלף אירוע שיכול להיות מפלצת חדשה, מפלצת ישנה שמתחזקת, או קווסט חדש שאפשר לבצע, ושוב - חוזרים לתורם של השחקנים.
ככה שבעצם, כל כמה תורות אחד השחקנים בוודאות יבנה שלב במונומנט (כי הוא רוצה, או כי פשוט לא נשאר לו משהו אחר לעשות). ואני מזכיר שלסיים מונומנט ולשלוט עליו זה תנאי ניצחון. ככה שבעצם - למשחק יש סוג של טיימר מאוד חכם וטבעי בתוכו שמונע הימרחות מוגזמת שלו. למרות שאני מודה שלא יצא לי להגיע למצב שהיינו ממש צריכים את הטיימר הזה.
בעיניי, היתרון הגדול של המשחק הוא פשוט - הוא משחק מלחמה קליל וכייפי, ועדיין מצליח להרגיש אפי ומרשים, ויותר מכך - לספק לכל שחקן כמה דרכים שונות לנצח, ככה שהוא ממש יכול לתכנן אסטרטגיה בכללי, ולא סתם לזרום לפי מה שהולך לו יותר טוב באותו רגע. הוא משחק מאוד פשוט - יש בו רק סוג אחד של יחידות (הופיליטים), התורות עצמם פשוטים וקצרים, והמשחק כולו זורם מהר מאוד. יש לא מעט אפשרויות שונות, אבל אף אחת מהן לא מורכבת במיוחד אז מצד אחד יש לך עושר וחשיבה של בחירה, מצד שני זה לא מרגיש מעיק מאוד.
בנוסף, הוא מצליח בדיוק במקום שרונוורס נכשל בעיניי - לחבר בצורה מעולה בין גיבור שיכול לטייל בעולם, להילחם במפלצות ולעשות קווסטים - לבין מכניקת צבא שצריך לכבוש שטחים חדשים, לגייס חיילים ולהילחם. יותר מכך, הגיבור והצבא קשורים אחד לשני בקשר הדוק - אם לא תחזקו את הגיבור, לא תוכלו כמעט לנצל את הצבא שלכם כמו שצריך. ולהיפך - אם תתמקדו נטו בגיבור, הצבא שלכם יהיה חלש מדיי ואתם תשאירו לאחרים להשתלט בקלות על כל המפה. אתם צריכים לדעת לאזן בצורה הנכונה בין הגיבור שלכם לבין הצבא שלכם.
ואחרון חביב... אלים אדירים (תרתי משמע), המשחק הזה מהמם ביופיו. אני יודע שאני אוהב להתלהב על מיניאטורות, אבל פה זאת לגמרי רמה חדשה. המשחק מכיל מיניאטורות מושקעות ועשירות בפרטים. שלא לדבר על הגודל שלהן (ובמקרה הזה אין ספק שהגודל בהחלט קובע...). המונומנטים במיוחד - מהממים. מדובר במיניאטורות עצומות של זאוס, אתנה והרמס, ולבנות אותם תוך כדי המשחק זה פשוט כיף ומוסיף לאווירה בטירוף. אני יכול להמשיך ולדבר על המיניאטורות לנצח, אבל בשביל מה? פשוט תרדו רגע לסוף העמוד ותראו את התמונה. באמת שלא צריך יותר.
מבחינת החסרונות... החיסרון המרכזי שלו לטעמי הוא העובדה שכמו משחק אמריטראש טיפוסי - הוא לא מסובך בעליל, אבל יש לו הרבה חוקים שונים ומכניקות שונות שהופכות את הסבר ההוראות למייגע משהו. כאן זה ממש קטע שחזר על עצמו, כל אדם שהסברתי לו את המשחק ואחרי זה שיחק הופתע ממש, כי מההסבר הארוך המשחק נשמע מסובך ומורכב עם מלא אפשרויות, וברגע שמתחילים לשחק... קולטים כמה שהוא פשוט עד כדי גיחוך.
החיסרון השני - זה משחק שיש בו פוטנציאל משמעותי לקינגסמייקינג (כלומר, למצב שבו שחקן שלא יכול לנצח בעצם סוג של יבחר מי מהאחרים ינצח), בעיקר אם אתם בשלושה שחקנים. הרבה פעמים מי שינצח זה השני שכמעט מנצח. כי שחקן אחד התקרב מאוד לניצחון, שחקן שני פעל כדי לעצור אותו, ואז השלישי קיבל מרווח נשימה וניצח. בארבעה שחקנים המשחק מאוזן בצורה הרבה הרבה יותר טובה.
טיפ מרכזי, במיוחד לשחקנים מתחילים - ממש ממש קל לפספס במשחק הזה שיש מישהו שקרוב לנצח. הלוח לא גדול, ואפשרי בתור חכם אחד להשתלט על כמה טריטוריות בו זמנית בקלות, לתפוס איזור שלם (או כמה מקדשים) - ולנצח את המשחק בהפתעה מוחלטת. שימו לב אפילו לשחקנים שנמצאים בצד השני של המפה! המפה והמכניקה הכללית של המשחק בנויות ככה שאפילו אם אתם בצד השני של העולם יש סיכוי שתוכלו לעצור את השחקן השני מלנצח!
סיכום:
כמות שחקנים: 2-4 (יש אמנם גרסת סולו, אבל לא שיחקתי בה עדיין, ואם אשחק - אני מרגיש שיהיה יותר נכון לכתוב ביקורת נפרדת עליה. הביקורת הזאת רלוונטית רק לגרסא של מספר שחקנים)
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 4. חד משמעית. 3 אפשרי וזה עדיין מהנה, אבל 4 הופך את המשחק למאוזן היטב והרבה יותר כייפי. שני שחקנים... ובכן, זה אפשרי. אבל אני מודה - זה נשמע לי הרבה פחות כייפי. אם כי לא ניסיתי!
זמן משחק: שלוש שעות בערך. יכול לקחת אפילו פחות, לא מאמין שייקח יותר מארבע שעות משחק.
אווירה: מדהימה. כבר השתפכתי למעלה - אני לא אחזור על עצמי. פשוט תסתכלו בתמונה.
יחס מזל שכל: המשחק מאוד קליל, וצריך לא מעט מזל פה ושם. אבל יש כמות יפה ושווה של שכל.
מכניקה: קצת מסורבלת יתר על המידה - יש בו מספר מכניקות שונות ולהסביר את כולן קצת מתיש.
תלות שפה: בגדול המשחק כמעט ולא תלוי שפה. יש קלפי חפצים וקלפים של ברכות מהאלים השונים.
וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !
ובתמונה - המונומנט של זאוס מאחורה מסביר למה מגיע לו לשלוט על העולם כולו. אני אישית מודה שאני נוטה להשתכנע.
תגובות
הוסף רשומת תגובה