זומביסייד המגפה השחורה - zombicide dark plague

אז כמובן שהזמן הטוב ביותר לפרסם פוסט על משחק זומבים - הוא בזמן מגיפה!
(ולא סתם, אגב - מדובר במשחק שיתופי שגם אדם אחד יכול לשחק אותו. ניצחון כפול!)

זומביסייד המגפה השחורה הוא משחק שיתופי ל1-6 שחקנים, בעולם ימי-ביניימי של זומבים. רק שאלו לא לגמרי הזומבים שאתם מכירים - מדובר בזומבים שמועלים באוב על ידי קסם שחור של נקרומאנסרים. אנחנו משחקים קבוצה של שורדים שמנסים לשתף פעולה ולבצע משימות שונות ביחד - לפעמים זה למצוא כלי נשק שיעזור לנו במלחמה נגד הזומבים, לפעמים זה למצוא מספיק אוכל ומים כדי להתבצר מפני הזומבים, ולפעמים זה פשוט לברוח כמה שיותר מהר. כל משימה היא בעצם משחק בפני עצמו - מסדרים את הלוח בהתאם לתרשים של המשימה, שמים את הדמויות, ומתחילים לשחק. אין ממש קשר בין המשימות השונות.

בכל משימה - תמיד כל ששת השורדים שיש במשחק משתתפים. מה קורה אם יש פחות שחקנים? חלק מהשחקנים מקבלים יותר שורדים (וכבר אפשר להבין שהמשחק מסתדר יותר טוב במספרים שמתחלקים בשש).
כל סיבוב מחולק לשניים - שלב השורדים ושלב הזומבים.

בשלב השורדים כל שחקן בתורו (כל פעם שחקן אחר יהיה הראשון) יפעיל את השורדים שלו באיזה סדר שירצה. כל השורדים יכולים לזוז, לתקוף, לפתוח דלתות, לחפש (ולהרים) חפצים בחדרים השונים, להחליף חפצים עם שורדים אחרים, לעלות רמות וללמוד סקילים חדשים, ומה לא. כולם הפעילו את השורדים שלהם? מגיע שלב הזומבים.
בשלב הזומבים - כל הזומבים על פני הלוח יזוזו או יתקפו (ובחלק מהמקרים - גם וגם), ואז - זומבים חדשים יופיעו על פני הלוח. אזהרה ידידותית - בהתחלה זה נראה כאילו לא מופיעים כ"כ הרבה זומבים חדשים, ואתם תוהים מה הלחץ הגדול. ואז הכמות מתחילה לגדול, ואתם מתחילים לדאוג מעט. ואז הכמות מזנקת למימדים לא שפויים, ואתם מבינים שכבר איבדתם כל סיכוי להצליח להרוג את כולם ומתחילים לנהל בריחה היסטרית ולנסות לשמור בכוח על כמה שיותר שורדים. סרט זומבים אמיתי!

בסה"כ, מדובר במשחק קליל, אווירתי מאוד, מושקע מאוד - וכייפי. המיניאטורות של הזומבים ושל הדמויות מושקעות להפליא, ואתם ממש מרגישים את האווירה של הזומבים, את הלחץ של לפתוח דלתות כדי להיכנס לבניין ולגלות כמה זומבים יש בפנים, ואת הניסיון לברוח מזומבים ולנסות להרוג אותם מהר בלי להיפגע מהם. מדובר בכיף טהור וניקוי ראש מצויין.
בנוסף - כאן אציין שהחוקים פשוטים להפליא. אין יותר מדיי מה להסתבך ואין יותר מדיי "מה אם" (שקורה לפעמים במשחקי מיניאטורות). המשחק מנהל את עצמו בצורה פשוטה וזורמת מאוד, ואין בעיה להבין מה קורה.

למעשה, מסקרן להסתכל עליו בהשוואה למשחק זומבים אחר - דד אוף ווינטר. בדד אוף ווינטר, הדגש הוא יותר על המשימות האישיות, על האפשרות לקיום בוגד, ועל האירועים הסיפוריים המיוחדים שעלולים לקרות. כלומר, האווירה היא יותר סיפורית והדינאמיקה היא יותר בין השחקנים עצמם. כאן לעומת זאת, זה משחק מיניאטורות שמאוד מאוד מוכוון מאבק בזומבים,  והמון המון קרבות, קסמים, ומה לא. בין היתר המשחק מביא איתו סוגי זומבים שונים ומעניינים, כולל אפילו זומבים שחזקים מדיי לכלי הנשק שלכם והדרך היחידה להרוג אותם היא להשיג שמן ולפיד ולנסות לשרוף אותם, שזה בכלל כיף טהור.

מה החסרונות במשחק? אישית, הייתי מצביע על אחד משמעותי יחסית, ועוד שניים קטנים:

1. החפצים. לצערי, מרגיש שאין גיוון מספיק גדול ומשמעותי בחפצים, ורובם לא מרגישים באמת שונים זה מזה. רובם מתמצים בלהיות נשק בצורה כזאת או אחרת של לגלגל קוביות נגד זומבים ותו לא. זה נכון במיוחד לגבי הקסמים - יש יחסית קסמים, אבל לא מרגיש מספיק מקוריות שם, אלא קצת בסיסי.
בגדול, המצב לא נוראי. הייתי אומר שיש לכם משהו כמו 15 משחקים בסה"כ, פלוס מינוס (כל משחק הוא כשעה) לפני שתתחילו להרגיש שהחפצים מתחילים קצת לחזור על עצמם, ובשלב הזה אפשרי כבר לקנות הרחבות אם ממש רוצים.
2. בעיה קטנה וקצת מוזרה שיש בתחילת המשחק היא שהמשחק מאוד מעודד את הדמויות לא לעלות רמות. כי כמות הזומבים שיוצאים (ועוצמתם) עולה בהתאם לרמת הדמות הכי חזקה. ועליית רמה של דמות אחת לבדה לא מסוגלת להשתוות בכלל לכמות הזומבים החדשים שיגיעו איתה.
אי אפשר להתחמק לחלוטין מעליית רמה - ככל שהורגים יותר זומבים - עולים ברמות (ואי אפשר שלא להרוג זומבים במשחק הזה, תאמינו לי). פשוט בתחילת המשחק יוצא שאתם מאוד מנסים לפזר את ההריגות בין השורדים השונים כדי למנוע משורד כלשהו לעלות רמות מהר מדיי. בעצם, המשחק מעודד את כל הדמויות להישאר באותה רמה פחות או יותר, ורק כשכולם כבר ממש קרובים לעליית רמה ו"אין ברירה" - אז לעלות רמה.
זה לא משהו רע כשחושבים על זה, להיפך, זה דווקא יוצר מצב מעניין - אין כמעט מצב של שחקן חזק בהגזמה ושחקן חלש שמשתעמם. אם שורד כלשהו יתחזק בצורה משמעותית לעומת השאר - אתם תפסידו, בלי שום שאלה שהיא. בעצם, המשחק הזה אשכרה מכריח אתכם להיות שיתופיים, ולא להיות חמדנים מדיי או להוביל בכוח על פני האחרים.
אז למה אני בכלל מצביע על זה כעל בעיה? פשוט כי זה גרם לי להרגשה נורא מוזרה במשחק לפעמים - להגיד למישהו "לא! אל תהרוג את הזומבי! אתה תעלה רמה!". זה קצת משונה להסתכל על עלייה ברמה כעל משהו לא חיובי בהכרח.
בנוסף, זה עוד משהו שנפתר על ידי הרחבות - ששם יש כלי נשק שניתנים לשימוש רק החל מרמה מסויימת, ואז כבר יותר משתלם לעלות רמות (לא לגמרי, עדיין לא באמת משתלם מצב שבו רק מישהו אחד חזק, אבל כבר אפשר "לוותר" יותר אם מוצאים כלי נשק ששווה את זה).
3. היכולות של הדמויות כולן נמצאות בחוברת, בצורה לא כ"כ נוחה ואינטואיטיבית, וחלק מהן לא כתובות ברור בכלל והיינו צריכים לקרוא פעמיים שלוש את אותו המשפט כדי להבין מה בדיוק רוצים מהחיים שלנו. לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו, אבל מבאס.

בסה"כ, משחק קליל וכייפי - שלגמרי ממחיש היטב את ההיסטריה שבלהיות מוקף זומבים ושאתם עומדים להפסיד בכל רגע (ותוכלו לראות את זה בעצמכם בתמונה שלמטה...).

סיכום:
כמות שחקנים: 1-6. המשחק שיתופי, והאמת שיכול לעבוד לגמרי בסבבה בסולו (למרות שאישית, לא ניסיתי סולו. אני פחות בקטע של סולו אלא מעדיף את החברה).
כמות שחקנים ש*באמת* מומלצת: 2-3. אפשרי בעיקרון גם 6, אבל ההרגשה שלי היא שדמות אחת לא לגמרי מספקת מספיק עניין לשחקן, וכדאי שיהיו לו לפחות 2. 4-5 כמובן לא מתחלק טוב ב6 וייצור מצב של שחקנים עם יותר מדמות אחת שנהנים יותר.
הערה חשובה - עם ההרחבה שמביאה שורדים נוספים יש אפשרות תיאורטית (שמציעים בחוברת ההוראות) להעלות את רמת הקושי של המשחק, ולאפשר משחק עם יותר שורדים. וככה למשל אפשרי לשחק 4 אנשים, כל אחד עם שני שורדים (כלומר שמונה שורדים בסה"כ). ניסיתי. חד משמעית לא עובד. המשחק פשוט הפך לקל מדיי ברמה מגוחכת.
זמן משחק: משימה לוקחת כשעה בערך, שעה וחצי לכל היותר.
אווירה: מיניאטורות ולוחות מושקעים להפליא. כאן אני צריך לציין לחיוב את הלוחות האישיים שיש לכל שחקן - איך לא חשבו על זה עד היום?? זאת הדרך הכי נוחה בעולם לנהל דמות וחפצים! יש לכל דמות את האיזור של חפצים שהיא "מחזיקה על הגב", את החפצים שהם על הידיים, ואת החפצים שהיא לובשת. קל ופשוט.
יחס מזל שכל: זה משחק קליל ומזליסטי. כן, יש שכל - ואם תשתמשו בו תגלו שרוב המשימות לא מאוד קשות ואפילו אם הקלפים שונאים אתכם אתם יכולים להסתדר ברוב המקרים (פה ושם קלף שנשלף בזמן הנכון או בזמן הלא נכון יכול להכריע משימה לצערי. נדיר אבל קיים). אבל זה גם עניין של מזל, שיכול להפוך משימה לקלה בטירוף, או לקשה באופן מחריד.
מכניקה: פשוטה וזורמת. בתכלס? אפשר לסכם אותה בקלות בלחפש כמה שיותר חפצים, להרוג כל זומבי שאתם רואים, ולברוח. אם אתם מחפשים תחכום, אתם מסתכלים על המשחק הלא נכון. אנחנו פה בשביל האווירה והכיף!
תלות שפה: אין כמעט תלות שפה במשחק האמת. פה ושם תמצאו חפצים שצריך לקרוא אותם (בעיקר הלחשים), אבל אין הרבה מהם. בנוסף - המשחק שיתופי, אז כרגיל, מספיק מישהו אחד שדובר אנגלית טובה שפשוט יסביר ברגע שמגיעים לחפץ כזה, והכל נפתר בקלות.

וכרגיל, תזכורת לכולם לנוחותכם - יש עמוד פייסבוק לבלוג לכל מי שרוצה לעקוב אחריו בצורה נוחה - משחק מכור !

וכן, התמונה שלפניכם נראית הזוייה להפליא - חשוב לי להבהיר שהיא לחלוטין תמונה מהמשחק עצמו, מהסוף של המשחק השני שלנו, שלא לגמרי הבנו בו עדיין איך לנהל טוב את הזומבים, וזה התפוצץ לנו בפרצוף כמו שאתם רואים (המשחק הראשון הוא משחק היכרות, משימה קלילה). אז אתם רואים כאן את שני השורדים האחרונים שנותרו, אחרי שכולם נרצחו על ידי הזומבים, ובדיוק אחת השורדות מקריבה את עצמה כנגד כל הצבא (שאין לו אפילו מקום על המשבצת) כדי לנסות לסייע לשורד האחרון לסיים את המשימה...